בשמים שוב התכלת
העצים עודם שותקים
ברחובות תוגת העצב
צל נרדם של פנסים.
על קירות וסביב החדר
צליל חידות וכעסים
אי הלך? אוי כמה עצב
אל תאמרו לי מנצחים.

כי כל יום שעובר
הוא נצח נצחים
וכל יום שעובר
לפרח מחכים.
אותנו לא יוכלו לשבור
בסוף היום שורדים
רק רוח, תום וצדק
אם נאמין.

וכתמי ענן יגידו
רק אותם לא מכבסים.
ופצעי הזמן יעידו
אם טעינו כהולכים.
שלהבות ריצדו בחושך
מזנבות בגחלים
ועיניי בוהות, תוהות, איך?
גם אנחנו מתכלים...

כי כל יום שעובר
הוא נצח נצחים
וכל יום שעובר
לפרח מחכים.
אותנו לא יוכלו לשבור
בסוף היום שורדים
רק רוח, תום, אשרי זה
המאמין...

01.09.06
ח' אלול   התשס"ו
מוקדש לחיילים החטופים.