אני לא אוהבת לישון,
בלילה אני לרוב ערה.
אני פוחדת שיקרו דברים
בלי שאדע

אבל מאז שאני לא מפסיקה לחשוב עליך,
אני מעדיפה לא להתעורר,
כי בחלום אנחנו ביחד,
ובחלום אתה תמיד תישאר.

אילו רק היה אפשר לחיות בחלום,
במקום שאני לא מועדת
שם לא קשה לי לנשום
כי אתה אף פעם לא עוזב,
אתה תמיד בתוך הלב.

מתי זה יהפוך לאמיתי?
מתי באמת תאהב אותי,
כמו בשבילי החלומות?
מתי זה יספיק לקרות
גם כשזה לא הדמיונות?

אין לך מושג שמישהי חולמת עליך כל יום,
ובוכה בסוף שביל החלום.
היא אבודה כל כך.
אילו ידעת כמה אני חושבת עליך במשך היום,
והיית מבחין בי כשאני חולמת חלום,
הכל היה אחרת.
הלוואי ותפגוש את האתה הזה שאצלי בחלום.
האתה המקסים הזה...