אני לא אוהב אהבה
תירוץ עלוב ליצר בהמי
איך ניתן לאהוב אהבה, שהלב עיוור בין הפעימות.
אך אני חלש. וכמו גדי חוזר לחלב אימו.

היתושים מפריעים לי בלילה. אין בזה רע.
למה לעקוץ. הם לא עוקצים, עקיצה זו פעולה של הגנה.
הם מוצצים.
יתוש מלא דם, מעופף לו בחדר.
הוא לא יודע שעוד שבע שעות הוא ימות.

למה לא קוראים לילד בשמו.
לכולם יש שמות. למסכות אין.
מן ביטוי קולקטיבי, שמנצח את הכבוד.
היהירות האולטימטיבית. פחדנים.

מי הדליק את הניצוץ.
רוקדים כמו אינדיאנים.
לי לך לך לי. הכל הולך.
אבל בלילה משום מה ישן תמיד לבד.

מי אתה? ילד שמשחק מבוגר?
או מבוגר שמשחק ילד?
למה תמיד צריך משחקים.
למה תמיד צריך הגדרות.
ילדות תמיד בוגרת.
מה ההיפך של הופכי?

הפכים שמלקקים דם.
זרעים המשכיים, נותני תקווה חסרת משמעות.
אמת מזוייפת. אמת כאובה.
מה יש מעבר לתולעים.

לא די לך?
החומה נפלה מזמן.
יש לך נטיה רשמית להקימה מחדש.
עניין של שניות.
עשית דוקטורט, ברלין מחכה לך.

שנים של נסיון, ואין.
ללמוד הכל מחדש. אין אפס.
ואם אין אפס.
אז מה אני?

איך אפשר לבסס חיים שנגמרים ברגע,
שהכל מבוסס על סיפוק.
מתבוסס בדמך.
מבושש לבוא.
בוש בעצמי.

לצער אין גבולות. הוא יודע מתי ואיך.
הייתי נותן הכל כדי לברוח ממנו.
אבל אם הייתי נותן הכל,
אז מה היה נשאר?

תשוקה זו האמת היחידה.
אך השם שלה כל כך רע,
שאפילו שאני קורא בשמה אלי,
היא בורחת להתחתן.