יום אחד, אני אמצא את ארץ הדברים האבודים.
חיפשתי אותה מאז שהייתי קטנה. הזיכרון הראשון שלי הוא כשאבד לי
המחדד של הפאוור ריינג`רס הורודה בכיתה ד` ובכיתי הרבה. תמיד
כולם חשבו שאחי הקטן בלע אותו אבל לי היתה תחושה שיום אחד המחק
הלך וקפץ לו אל הארץ ולא שב. אולי לא הייתי נחמדה אליו מספיק,
אולי הוא נעלם בגלל שהתחלתי להשתמש בעט עיפרון. לא יודעת.
בכל מקרה- מאז אני ממשיכה לחפש אותה, ככה כל פעם שיש לי קצת
זמן . אומרים שאפשר להיכנס אליה ממקומות משונים, ו"לא
קונבנציונאלים" כמו שהמבוגרים אומרים, כשהם רוצים להישמע
חכמים. יש אדם אחד באוסטרליה שמצא את הכניסה על גג האסם שלו ,
ויש איזה ילד שהלך לשירותים בבורגר ראנץ` ופתאום מצא אותה שם,
ואיזה אישה אחת בת 40 מהונג קונג שמצאה את הכניסה מאחורי שק
תפוחי האדמה בשוק, אז אני מחפשת גם, אחרי המקרר ובארון, אין
כאן אסמים אז אני מטפסת על העץ שלנו בגינה ובודקת אם אין שום
חורים שאפשר דרכם להיכנס לארצהדברימהאבודים, או אולי דרך הסמטה
מאחורי הבית ספר שאיבדתי שם פעם כדור.
ואני בינתיים גדלה וגדלה והמחדד הזה של הפאוור רינג`רס- לא
מצאתי אותו, אני מתחילה להאמין לכולם שאולי באמת אחי הקטן בלע
אותו אז, אבל עדיין מדי פעם כשאני במקומות עם הרבה אנשים, כמו
בתחנה המרכזית תל אביב אני מסתכלת שאף אחד לא רואה ומחפשת איזה
לבנה מסתורית מאחורי המדרגות או אולי בשירותים האלה של הכניסה
בשקל. ואפילו פעם חיפשתי בפח. אבל רק לשניה.
כי אתם מבינים, אני רוצה למצוא כמה דברים שאיבדתי בדרכים, כמו
החיבוק של אמא ביומולדת 5 שלי בגן, או הדמעות הראשונות שהוזלתי
מלב שבור, הפעם הראשונה שצחקתי והנשיקה הראשונה שלי. וגם לא
דברים ראשונים, גם סתם דברים באמצע כמו כשאכלנו אז במסעדה יקרה
וחגגנו יומולדת לאחותי וגנבתי לה מהצ`יפס, או כשלחששתי עם חברה
על מישהו מהכיתה שנדלקתי עליו, וכשקראתי עם פנס אחרי שאמא
כיבתה את האור את הסיפור שאינו נגמר עד הסוף, כשהרגשתי שלעולם
לא יהיו לי חברים בכיתה ו`, וכשנעלמתי לי בתוך איזה שיר ישן
וגם הפעם הרביעית שראיתי את "עגבניות ירוקות מטוגנות",
וכשפחדתי לקום בבוקר וכששמחתי לקום בבוקר. וגם כשזה לא משהו
מהתי, כמו למצוא את ההרגשה בה נקודת המוצא, הזינוק היא ברורה
ויש סוג של שקט ושלווה, למצוא שם בארץ הדברים האבודים בבואה של
עצמי או מי שאני ולהיזכר, לומר "אה! וואלה!" .
אבל נראה לי שהכי חשוב זה למצוא את המחדד הזה של הפאוור
ריינג`רס הורודה. באמת אהבתי אותו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.