הוא שוב דופק בדלת
מקיש נוקש לא באמת
מבקש רשות להכנס
רק מודיע שהוא מגיע,
מאיים מפחיד לא מתחשב
חיים לוקח בשנייה אחת
לא מתחשב בכלום ובאף אחד
לא אכפת לו מה עברת
אם יש דברים שלא הספקת
מוות קר ואפל
מביא איתו קור, תחושה
מוזרה של חנק בגרון.
הוא מגיע ולוקח ואף פעם לא מחזיר
לפעמים ממהר וזה פחות כואב
לפעמים מייסר בסבל וכאב,
הורג לאט לאט קודם נשמה
אחרכך גוף עד שהכל נכבה
בסוף הכל שחור,אפל
ריק גדול שלעולם לא מתמלא
עליו אנחנו בוכים כואבים נשארים
מאחור והאור לאט חוזר אבל
הכל כבר השתנה,
ואנחנו פה נשארים מחכים לתורנו. |
