כשתציעי את עצמך, אפרוש ידיים קפואות אל החום שלך. את תגידי
שטובים השינויים ותאהבי. תאהבי בזמנים מסויימים. חריצי שמיים
זולגים בינינו עכשיו, עכשיו אלה הזמנים. ואת תחייכי לעתים,
וקמטים יקשטו את צידי העין, וכשתלכי לישון בלעדיי תתעקשי לחבק
בובות פרווה. תירדמי שוקטת, כי אלה הזמנים, תעני לטלפון בקול
מתוק-מתרפק בגעגועים שלך ותחשבי עלי בשומעך מילים אחרות. כי
אלה, אלה הזמנים. בבוקר את תתעוררי אל קפה מתוק, ולא תסרבי ולא
תתנגדי.
כשתחליטי להישטף החוצה ממני, ולקלף אותי מעל בשרך- אקח אותך
ללילה אחרון של שמים מקומטים. אשקך כוסות מרה ועלבון, ואלה
הזמנים. לעתים הקנאה תתבוסס בדמינו, עוד נייחל לטרגדיות
המוניות, אסונות קשים להשכיח, כי אלה יהיו הזמנים. את תורידי
במשקל, תלכי לישון טבועה ברזון של עצמך, והרס עצמי יאיים
בתקומה. אני אצרח החוצה מילים קשות-לפגוע, ואלה הזמנים.
החודשים יהפכו חיוורים כמו צידי העין, ובלילה, את תתעקשי לחנוק
בובות פרווה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.