אני לא מאמינה שעשיתי את זה...
בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי שאני אגיע למצב מביש שכזה!
ככה, לזנוח אותו שם בצד...
ועוד בשביל מה ?!
הכאב, רק מלחשוב עליו... איזה מתוק הוא!!
אני לא מאמינה שלא בחרתי בו..
הכל התחיל מבוקר שגרתי למדי..
הלכנו יחד אליו, תכננו לבוא אליו..
באמת.
רק שמשהו הפריע לנו...
זה הכל אשמתו!
למה הוא היה צריך להציע את הרעיון הנבזה הזה?!
עד שהוא לא פצה את פיו זו לא הייתה אופציה בכלל!
אבל לא! הוא היה חייב להגיד את זה,
לא יכל להישאר אדיש,
לתת להכל לעבור ושהדברים יעברו בצורה חלקה כמו שהם היו אמורים
לעבור!
זה הכל עוד נראה כחלק מסיוט..
לא אמיתי.
לא הגיוני שזה באמת קרה.
הרגע הזה, נצרב במוחי... לא מצליחה להשתחרר.
כמו שהתחלתי להגיד,
נכנסנו לבית הפנקייק... הכל במטרה תמימה ביותר. אכילת פנקייק.
ככה, ביום שישי בבוקר. פנקייק. זה הכל.
ואז זה קרה, הצצה בתפריט.
הפנקייק.. הוא היה יותר מדי בסוף!
ואז הוא אמר משהו, משהו ששינה את הכל...
"אני לוקח את הסטייק אנטריקוט.. מה את מזמינה?"
בשר בבית הפנקייק. תועבה! זנות! כיצד התרחש הדבר?!
ואני, אני לא גאה להגיד את זה... אבל נסחפתי עם הזרם... הזמנתי
בשר.
"סטייק פרגיות, בבקשה."
ואפילו לא תיקנו את העוול שגרמנו! לא הזמנו אפילו חצי פנקייק
כקינוח!
הצלקת... היא לעד תכה בי.
זכרונות ילדות שמעצבים את דמותך אל העתיד...