בכל בוקר
כשאני פותחת את עיניי
הולכת אני אל החלון
מסתכלת אל השמים
ומחכה לרוח מהים
שתבוא ותשתוף את פניי
תנקה את גופי
ותרוקן את נשמתי...

כי בכל דקה שעוברת
מצומררת אני
מפחדי על כל נשימה שאני
מאבדת
על כל נשימה שאני
לוקחת
על כל נשימה
שביזבזתי
ועל הנשימה
שאותה אפספס...

כי אני לא רוצה שהעולם ירא אותי
ואני לא רוצה לחיות
כי טוב לי במערות
מגבוה ורחוק לצפות...
כי אני רק רוצה שלא יהיה חלל בין גופנו
ושלא תפחד לבכות
אני אהיה כאן ואנשק את עיניך
ואלחש לך בלי הרף...

תראה אותי, פעם אחת תראה אותי
ואל תהסס
אני לא אלך עוד
כי כבר נגעתי
בכל
והרגשתי והרחתי
את כל היערות
וכל סוגי הברדים והגשמים
חדרו לתוכי
ורק באור
עוד לא נגעתי...