רגע שידעתי שלא-אדע לשכוח
שתיים בלילה בחוצות הכפר
מכונית פז'ו קטנה ועמוסה
סיגריה שישית לאחר חודשים של גמילה
קופסאות הפח מרשרשות
ושקית ניילון עושה שני סיבובים באוויר
ומתרסקת על האדמה
גרון חנוק בלי דמעות
והתחושה שאין כמותה,
לדעת שהלילה איבדתי אותה
ואין לי מה לעשות,
צעיף שחור המכסה על עתיד מלא באור
נצנוצים גוססים אל תוך ליל שחור
בלי כל אפשרות להחזיר את הזמן, לאחור
ספטמבר באשדוד שלוש שנים אחרי הסוף
שקית הניילון מתמחת מעל גדר ההפרדה שבין שני הנתיבים
אני נושם אל תוך קירבי אבק-דרכים
ויודע שעתידי שוב מכיל - דברים יפים
מתמתח גם אני, סופג את האוויר אל תוכי,
ילדה יפיפיה נעמדת על המדרכה נגדי
שואלת את עיניי - לשמי,
נכנסת אל קורות עולמי
(מסרבת לחבק, אותי)
על המוסיקה, בעיה, איננו מסכימים,
יושבים בפאב, קומה שנייה, על מזרונים,
היא נצמדת אל זרועי האור מתנקז דרכי
שותים בירה, לחיים, ונצמדים ומתמזגים
על ים אפל הולכים-סמוכים
נעצרים רק כדי להתחבק כמו פסלי-אלים,
אחר כך זה קורה כי זה מוכרח לקרות
שפתיים בתוך שפתיים, לשון רטוב עם שאיפות
אני מוצא בתוך אישה את כל מה שאבד בעוב
עוד אמצאה, אישה, ללא בגדים,
אש מניע את האיברים
(פסי שיזוף שנחרטים דרך מים עמוקים מאוד)
עוד אביט אל תוך עיניה, עם שחר
ואדע את ההרגשה שאחזה ושוב לא הרפתה
(עוד אספר לה את שלא ידעה)
