אני יודעת שאין לי זכות הלתנהג כך,
אבל נתתי לו להכנס לתוכי,
בתקווה שמשהו ישתנה,
אני מניחה שחיפשתי מישהו שיכבה לי את המוח וידליק לי את הלב.
הפחד נכנס, ויחד איתו העבר שניסיתי כלכך להדחיק.
הנה את, שוב הולכת באותן דרכים לאחר שסללת בקפידה אחרות.
הנה את, שוב חוזרת על אותן טעויות שהצהרת לעצמך שלא תשגי כך
שוב.
אני מניחה שאני עושה זאת מכיוון שאני נוטה לחפש את הישועה בכל
דבר,
משהו שיציל אותי,
מישהו שיברח איתי,
שיוציא אותי מהמצב בו אני כלואה.
אך מקור הבעיה הוא אצלי.

רציתי לשכוח כל מה שקרה לפני רגע זה,
רציתי לתת לו להשתלט עליי לחלוטין,
לתת לו להתאדות אל תוך גופי,
להחיות בי את כל מה שמת מזמן, את כל החלקים הרדומים, להזרים דם
לאזורים המאובנים.
אבל איך אני יכולה לברוח מהשדים שבראשי?
איך אני גורמת לכל מה שאני כלכך כמהה לו להפוך למשהו מציאותי?

אני מכורה, ואינני מסוגלת להפסיק.
משהו בי השתבש עוד בעבר הרחוק,
תקלה בפס הייצור.
אני עיוורת, ואינני רואה לאן אני הולכת.
מתעלמת מהקולות הפנימיים שלי שכבר עייפו מלדבר אליי שוב ושוב
לשווא.

רציתי להיות שלך, תעשה בי כל מה שחפץ בו לבך,
תחנוק אותי
תטביע אותי
תאנוס אותי
תקרע אותי
אינני חושבת שאחוש זאת כלל.

רציתי להיות שלך, להיות חלק מהחלומות שלך,
תגזור אותי עכשיו ותדביק אותי,
היכן שרק תרצה,
כל עוד זה יהיה בעתיד שלך.

רציתי שתסנוור אותי, שתהמם אותי,
שתמיס ממני את כל המטענים הרגשיים העודפים.

רציתי שתגרום לי
להפסיק להיות
אני.


ואני עדיין רוצה . . .