מגיל צעיר הוא היה ילד בעייתי, כמעט כמו עכשיו , אבל תמיד קיבל
תמיכה מההורים, תמיד הייתה לו את ההרגשה שהוא פשוט מיוחד.
כל הזמן שישב בגן ואכל נזלת, הגננת טענה שזה לא בסדר, בזמן
היא טענה שהוא מגעיל, אמא רק אמרה לה שהוא מיוחד.בכל רגע
שהתקוטט עם הקירות בבית כי הם לא ענו לו על שאלות פשוטות, אמא
אמרה רק שהוא מיוחד. כאשר אנשים מסביב יעצו לה לקחת אותו לכל
מיני מכווצי ראשים החושבים שהם יכולים לפתור בעיות של אחרים,
בזמן שלהם יש יותר בעיות מכל המטופלים שלהם  גם יחד, אמא אמרה
שהוא מיוחד, אמרה שאינו זקוק לשום טיפול. אז הוא הלך ברחוב
וכולם צחקו עליו - "זה כי אתה מיוחד", אמרה לו אמא. עשה צרכים
במכנסיו באמצע אירוע מול כל הקרובים, "זה כי אתה מיוחד" אמרה
לו שוב, זה כל מה שאמרה. שבר את הרגל כי אמרו לו BREAK-A-LEG
לפני תחרות. מרח על עצמו רוטב בלונז כדי להרגיש כמו ספגטי.
ניסה לשרוף את המקרר עם מצת, על מנת שלביצים לא יהיה קר וכל מה
ששמע, אחרי שעבר הצליל מהכאפה המצלצלת והכאב מהמכות בטוסיק, זה
שהוא מיוחד ואם יעשה זאת שוב ימצא את עצמי בתוך צנצנת. אז הוא
שם חסה על הראש כדי להסתיר את קרחתו בפאה. ישב שעה מול העטיפה
של השוקולד פרה, עד שהתייאש ,מכיוון שלא עשתה "מווווו". לא אכל
את הגבינה המחוררת בטענה שאינו אוכל משהו שעכברים נגעו בו. ועד
עכשיו עוטף את עצמו בנייר טואלט, מטייל בשכונה, ומנסה לגרום
לכל השכנים להאמין שהוא מומיה.

טוב, אז אולי הוא לא נבון במיוחד.