אני אוהבת לבלות עמך את זמני הפנוי, לטייל ברחובות תל-אביב,
כשידך אוחזת בידי, ושנינו מביטים סביב, מספרים זו לזה דברים
רציניים או מצחיקים. אני אוהבת לשמח, להצחיק או להביך אותך
ושונאת להעציב.
  אני אוהבת לשבת מולך בבית קפה או במסעדה, לראות אותך שותה
קפה-"ברד". שפתיך מחזיקות את הקשית בתנועה שמזכירה נשיקה.
ונעים לדעת שתיכף גם אקבל אחת כזאת. או שתיים. או יותר. או
המון.
  אני אוהבת לשמוע אותך מדבר בקולך הנעים, המדוד והמחושב.
אפילו אם הנושא משעמם אותי, אין זה משנה - העיקר שאתה לידי,
מחבקני תוך כדי הדיבור.
   אני אוהבת לשתוק איתך, להניח ראשי על כתפך, לחוש את חומך
המחייה את הגוף והנפש. אוהבת לשבת איתך מול הים, בעוד שנינו
מחובקים וצמודים זו לזה. או שאתה הופך פתאום לילד קטן ונצמד אל
גופי כמחפש הגנה, ואני שמחה לתת את מבוקשך. וכשאתה שם את ראשך
על ברכיי, אני אוהבת ללטף את שיערך ואת פניך ברוך ועדינות
אינסופית. אני אוהבת לראותך ישן, כשאתה מכווץ את גופך בתנוחה
עוברית ופניך פני ילד שליו ומתוק.
  אני אוהבת את יכולתך להרגיע, לשדר ולהפיץ שלווה, המבריאה את
לבי המרוט על-ידי אירועי העבר. לא מדובר פה בהתרגשות והתלהבות
מטורפת. אני אוהבת אותך מכוח הרגל. במידה ותחליט לצאת מחיי -
אקבל זאת בכבוד ולא אשתגע. אבל מה שכן - יכאב לי, יהיה עצוב,
ארגיש את עצמי נכה שאיבדה איבר גוף בתאונה, אבל אמשיך לחיות.
אלמד לחיות עם זה כמו שאתה למדת לחיות עם נכותך שלך, התמידית,
שבאה מלידה.
  אני רוצה לראותך מאושר בחיים. ואין זה משנה, איתי או
בלעדיי. מעדיפה כמובן שזה יהיה איתי. כי אני מאושרת איתך באמת
ובתמים, ואין ברצוני שהדבר ייפסק.
  אני פשוט אוהבת.
                                                           
12.08.2006, ירושלים