איך אני מצליחה לאהוב אותך כל כך,
כאילו זמן ומקום לא משנים,
כאילו עונות עוד לא מתחלפות,
ואנחנו עומדים פה קפואים.
והאהבה שלי אלייך נשארת כשהייתה,
חזקה ובועטת ולא מרפה,
הלב שלי צורח כל כך חזק,
הוא כנראה לא יודע שנגמר המשחק.
כי אתה אמרת שזה אף פעם לא היה כן,
שאין לי למה לחכות, כי כי אתה ממני זקן,
שחבל על הזמן, כי זה לא יילך,
אני יותר מדי צעירה בשבילך.
אני זוכרת שהזהרת אותי לא להתאהב,
ושבגיל הזה זה רק כואב וצורב,
ולא הסכמתי להקשיב למילים,
כי בלי אהבה- אין משמעות בחיים.
ובלי קצת כאב ודמעות שזולגות,
אי אפשר באמת לצפות,
שתמצא אהבה, או שהיא תמצא אותך,
ושתרוויח את מה שכולם מחפשים.
ואיך ששיקרת לי או לעצמך,
כי ידעתי שאותי רצית בכל מאוד,
ואתה לא נותן לאהבה להיכנס,
ממה אתה מפחד? על מה אתה כועס?
שזה יצליח? שהתחזיות לא יתגשמו?
תדאג לעצמך ואני אדאג לעצמי,
תשכח ממה שכולם יאמרו או יחשבו,
אני ואתה זה הכי אמיתי. |