|
אחד גדול יושב לי כאן
כותב שירים בלי קשר
מאפרה וחיפושית
לא נותן לישון
לי חם
מאפרה וחיפושית
בלעתי את המוח
אני לא זוכר כלום
אכלתי ת'ירח
אני מניאק
הבוהן מתנדנדת
היא הולכת ליפול
מאפרה וחיפושית
הדלקתי את האור
אני לא יכול לחשוב
מאפרה וחיפושית
מלמולים מתוך שינה
וילונות שלא זוכרים
אכלתי ת'ירח
אני מניאק
לחישות. התנשפויות. חריקות.
והחיפושית שוב בתוך המאפרה
אני לא אוהב את השיר הזה. לכן כתבתי אותו. |
|
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.