"אחי, יש'ך מ'תיים שקל להלוות לי?", שאל הקבצן מרחוב אלנבי
שליד המנהרה החוצה את הרחוב.
"להלוות? איך תעדיף? ריבית קבועה או משתנה?"
"קבועה, קבועה", ענה והביט בי במבט מתחנן.
הוצאתי את ערימת השטרות מכיסי והקבצן הסתער עליה כאילו היה מחט
פלדה אל מול מגנט רב עוצמה.
בשנייה האחרונה זינקתי הצידה והקבצן נחבט בפניו על המדרכה.
שיניו התרסקו ופיו זב דם. אולם מכח האנדרנלין שגאה בו נוכח
ערימת השטרות, ירק את שיניו המטות ממילא והפציר: "נו אחי, תעשה
טובה, אני חנוק, אני אגמול לך איכשהו- מבטיח".
"אתה תגמול לי? ואיך בדיוק, הרי אתה נוטף גסיסה ואולי המנה
הבאה תהיה יתרה".
"המנה הבאה תהיה יתרה" צוטט אותי "זה יפה, זה יפה אחי יש'ך את
זה" ספק החניף ספק התרשם ומייד חזר לעניין לשמו גסס:
"אני אתן לך מזרק נגוע באיידס", החריש והוציא ממעילו המזוהם
מזרק משומש.
כאחות מיומנת חסם את עורק זרועו, נעץ את המחט, שיחרר את החסם
ושאב מלוא המזרק.
"הנה, קח- זה מאתיים שקל יעלה לך, תזהר לא להפצע מהמחט".
זרקתי לעברו שטר אדמדם בודד, הכנסתי את הפצצה הביולוגית לתוך
הפאוצ' שלי ולו מתוך צורך לקבור את העצם הבלתי שגרתי ומיהרתי
לשונצינו.
מזה כמה חודשים שהתוודעתי לאתר וירטואלי המיועד לכותבים
שמעוניינים להוציא את כתביהם מהמגירה. פעם בחודש נפגשים
בתאטרון קטן, אפלולי ודחוס. נכנסתי באיחור, ההקראות החלו. היו
שם חבורות, חבורות של מכרים וירטואלים.
הרגשתי שם חרא, לבד, בודד. התיישבתי על הבר והזמנתי רד-בול,
אבל הוא לא נטע בי אנרגייה. חיפשתי משמעות ומשמעות פירושה כח.
להחליא אנשים אל מותם זה כח. ההקראה הייתה בשיאה ובכל זאת
ניכרה תכונה של יוצאים ונכנסים. עברתי עם המזרק הנגוע ואגב
פילוס דרכי, דקרתי כמה אנשים. חלק נעו באי נוחות כשזוהמו במחט
וחלק בכלל לא שמו לב. ההורמונים שוצפים את מפגשי הבמה האלה.
הרי ידוע שאנשים יצירתיים הם אגו מנייאקים, סנטרליסטים כמהים
לאהבה ואהבה פירושה מגע וסקס. סקס במקרה הזה פירושו ההשפעה שלי
על האנשים האלה שהפכו לכלי בידי להרגיש בר משמעות קיומית.
משמעות פירושה כבוד, כמוהו אהבה.
לא החמצתי אף מפגש כזה. הקפדתי להגיע עם המזרק שלי ולהחליא
שלושה ארבעה אנשים בכל פעם. אחרי שכרון הכח חשתי בחילה. כאילו
גמעתי כמות מוגזמת של בירה. תחושת הגועל נמשכה לפעמים חודש שלם
ונפתרה כשהזדמנתי לאותו מפגש שוב וחוזר חלילה. אפשר לומר שאני
די מכור לקונספט הזה.
אני מצ'טט עם האנשים האלה בצ'ט שלהם. היום אמרתי בצ'ט למישהו
שאם יעצבן אותי אני אחליא אותו במזרק שלי והוא חשב שהתלוצצתי.
שמתי לב שכל מיני אנשים שדקרתי התחברו עם בני זוג. הדבר ניכר
בכינוי משותף, כמו חרגול וגמבה שהפכו לחרגמבה. אבל אני לא מקנא
באף אחד. להיפך אני בעד, שיעשו אהבה.
ביחד איתם אני נהנה מכל זוגיות חדשה שנרקמת ככלי ביידי.
http://stage.co.il/Authors/1670