במגירת התפירה של סבי
מצאתי את משחקי ילדותי
חוטי תפירה בשלל צבעים
וכפתורים אבודים
כמו סבי וסבתי
גם הם כבר לא מונחים במקומם.
פעם היה הגיון בחייהם
כחלק מסדר מסוים.
כעת הם מוטלים לגורלם
בקופסאות אטומות
בבית האבות אנשים וגורלות
מטופחים, מושלכים
גברים, שאינם כבר מטילי מורא,
נשים, שעדיין רואים עליהן
שהיו יפות,
אכולי שיטיון זקנה
ואחרים שאבד להם כבר הכול
כבבואה המשקפת את הד חייהם.
כמו הכפתורים, כבר לא מחכים
שיתפרו אותם שוב למארג
מעת לעת ילד פותח את הקופסא ומשחק
כבתוך כרוניקה ידועה-
נחים בשקט, ממתינים לבאות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.