|
אמרו זקן ובא בימים
אך אני כל ימי שמעתי את הסיפורים
וצפיתי לאדום שעיר, צפיתי לאיש רב כוח
צפיתי למאהב, צפיתי שימלוך בי.
וכל גופו היה קמטים,
כמו ענבים שהרקיבו על הגפן
צריך הרבה דמיון
בכדי לראות שהיה פוטנציאל ליין.
מהאדום נותר רק אפור.
ומשיריו נותרו רק מילים שיוצאת לאט ובכבדות.
ואיברו, האיבר הראשון שראיתי
נותר מצומק וכבוי.
הזכר לימי גדולתו נטמן בבלבולו:
יש ימים שבהם היה קורא לי אבישג
אך לפעמים קורא לי בת-שבע או מיכל
ופעם גם קרא לי אלוהים ולפתע זימר:
"הללו-אל בקדשו , הללוהו ברקיע עזו:
הללוהו בגבורתיו, הללוהו כרב גדלו..." |
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.