דב וובר / ברנר |
רק שני מיזרונים
במקום בלי נחת, בו אנשים נפתחים.
ודוקא אני, כל כך סגור אלייך
קורא אודותייך, קורא: " אנדלוסיה אהובתי",
ואת אינך שומעת. כבר לילות שלמים
וימים, של יסוריים קטנים ואפלולים.
עד מתי אמשוך את הבושה
בין כרית ושמיכה
בין ציפית של ציפייה
בחדר בו את, אני
ומיטה ריקה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|