החיוך שלך נחרט בזכרוני .
החיוך האחרון ,
אותו חיוך שתמיד היה תלוי על פניך.
מאושר...
אותו מבט עם ניצוץ מיוחד בעיניים ..
הסתכלת עלי בצורה מיוחדת , שונה מכל השאר.
אולי כי באמת אהבת..
אולי כי פשוט זה מה שרציתי שיהיה.
אני עדיין זוכרת , הכל...
בפרטי פרטים.
במיוחד את הערב האחרון
אותו ערב גורלי שבו הייתי צריכה לקבל החלטה.
להשלים עם ההחלטה של עצמי ,
להפסיק להתחרט על הנעשה ,
אך הכל היה קשה מדי בשבילי...
המבט החודר שלך
הניצוץ בעיניך שכבה תוך שניות ספורות
הפנים שלך ,
קודרות
רציניות מדי..
סליחה.
זה לא מה שרציתי שייקרה
אם רק היית יודע כמה לילות לאחר מכן החיוך שלך רדף אותי עד שלא
התעוררתי בדמעות
מוצאת את עצמי מחבקת את הכרית בכל הכוח
צועקת את השם שלך
משחזרת את אותו החלום , אותם הקטעים פעם אחרי פעם
ושוב הדמעות..
הזמן עובר ומרפא את הפצעים...
אבל משאיר צלקות..
והצלקת שלי תשאר חרוטה עמוק בתוך הלב לעד .
חודשים עברו מאז אותו הערב
ואני פוגשת אותך
שוב עם אותו חיוך על הפנים ,
חיוך מוכר עד כאב
ואני לוחשת לעצמי בשקט...
"סליחה.."