ופתאום
כשהייתי רחוקה ממך אלפי קילומטרים
הרגשתי מזה געגוע אמיתי.
רצון חזק מדי לחבק אותך ולהרגיש אותך קרוב אליי
רק לשמוע אותך מדבר ולדעת שאתה שם.
8 ימים בלי אף מילה
ואח"כ שיחה ארוכה שנמשכה אל תוך הלילה
"אני מתגעגע" הוא אמר לי בפעם הראשונה
"אני יותר" אמרתי בקול ביישני
והוא השיב "אני לא חושב שאפשר".
אורן, אורן שלי
בפעם הראשונה הוא התחיל להתרכך
בדר"כ הוא לא כזה
נדיר להוציא ממנו מילים כאלו.
כשדיברנו על הקמפינג שהיינו אמורים לעשות
הוא אמר "וואלה אמרנו כל החברה שכל אחד יביא את חברה שלו"
ואז הוא הזמין אותי להצטרף.
אורן,
הבנאדם שלא היה סגור על עצמו מה הוא רוצה
נתן לי בצורה עקיפה
תואר של "חברה"
חייכתי לעצמי בצד השני של הטלפון
עדיין לא כ"כ מבינה איך אני שורדת בקשר הזה
אבל הוא משאיר אותי חיה.
כשחזרתי הרוסה אחרי המסע לפולין
מצאתי את עצמי בוכה בלילות על הזוועות שראיתי
ולא רוצות יוצאות לי מהראש.
והוא,
בשיחה אחת קטנה
יכול להפוך את הדמעות האלה לחיוך רחב
שמשכיח את כל הצרות
ונותן לי לישון
בשקט.