מר כהן היקר,
יודע מה? אולי אתה צודק ובכתיבה שלי כן יש מסר סמוי.
אולי העובדה שאני חותכת וורידים היא כן קריאה לצומת לב,
ואולי זה שאני דוחפת אצבע לפה כדי להקיא את פרוסת הלחם שאכלתי
לפני דקה, באמת רצון שלי להעניש את עצמי.
אולי אתה צודק שאתה אומר שהבגדים הצעקניים שאני לובשת הם קריאה
לעזרה.
אולי אני גם פשוט פחדנית להודות שטוב לי מידי ואני יוצרת לעצמי
צרות רק כדי לא להיות שונה מאחרים.
ואולי באמת זה שאני שונה מאחרים רק גורם לי להיות חלק מהם.
עכשיו, כשתראה את המכתב, ואותי כחולה וחסרת אוויר שוכבת על
הרצפה בטח יוקל לך, כי תבין שצדקת כל הזמן הזה וה"אישה הזאת",
כמו שאתה מכנה אותה, לא תוכל לצעוק עלייך בטענה שאתה סתם לוקח
ממנה כסף ולא מראה תוצאות. סופסוף תוכל להגיד לה "אמרתי לך"
והיא תשתוק.
היא גם לא תוכל להאשים אותך במצב כי אתה הזהרת אותה כל הזמן
והיא לא הקשיבה.
עכשיו, כשאתה קורא את זה מאוחר מידי בשבילי.
אבל בינינו? למי אכפת! העיקר שקיבלת את הכסף וניצחת בוויכוח.

נ.ב.
אל תדאג, המידע הזה נשאר בינינו.