את מסתכלת על עצמך בגועל
את לא מכירה את עצמך בכלל
את שונאת את עצמך ולא יודעת למה
ולא רק את עצמך את שונאת,
את שונאת את כולם,
אפילו את אלה שאת אוהבת.
אז אולי תגמרי עם זה וזהו..
אבל את פחדנית מסריחה!
וחוץ מיזה, מי אמר שאח"כ יהיה יותר טוב?
והדברים הרעים ממשיכים להגיע
דבר, אחרי דבר, אחרי דבר, אחרי דבר..
ואת כבר מתחילה לחשוב שאולי מישהו עושה את זה בכוונה..
והכל כל כך רועש
החתולים שרבים למטה, העט שמשפריץ דיו על הדף, הצעדים שנשמעים
בחוץ והמזגן של השכנים לא היו כל כך רועשים עד עכשיו.
אפילו השקט רועש.
וזה גורם לך לצליל תמידי מעצבן בראש,
צליל שמכאיב לך.
את מרגישה כל כך מכוערת
אפילו שרק לפני רבע שעה 4 בנים קרקרו סביבך.
האיפור מרוח לך על כל הפרצוף,
השיער שלך פרוע,
הכתפיות של הגופייה שלך שמוטות
את יושבת על הרצפה בחדר למרות שהמיטה פנויה
המגע של הרצפה הקרה בעור שלך עושה לך טוב משום מה.
את מלוכלכת,
לא אכפת לך ואת אפילו דיי אוהבת את זה,
מתמכרת ללכלוך שעלייך.
נורא מאוחר אבל גם זה לא מפריע לך.
הטוב של אחרים עושה לך רע,
את מרגישה כל כך אגואיסטית
אולי אני באמת כזאת....