סבתא היקרה,

קרוב לשלוש שנים עברת עם הסרטן, הם נתנו לך שלושה חודשים עד
חצי שנה ואת בהרגלך אמרת להם: "לא! אני אלך כשאני אחליט שאני
רוצה ללכת.. שהספיק לי.."
וכרגיל את החלטת.. הלכת בדיוק בדרך שרצית וביום שרצית.. יומיים
לפני שנפטרת אמרת לאמא: כוכי, עוד יומיים אני עפה.. אני אהיה
עם המלאכים... את תראי." ואכן יומיים אח"כ הלכת... דאגת שזה
יהיה רק אחרי שכולם יצליחו להפרד ואני מודה לך על כך... את
יודעת אחרי שאנשים מתים מדברים עלייהם ואומרים כמה הם נפלאים
וכמה הם עזרו וכמה הם יחסרו... הכל נכון לגבייך את אדם מדהים,
חכם, יפה, והכי חשוב אמיתי.. אבל אם למדתי ממך משהו זה לא לפחד
לומר הכל ולכן חשוב לי שתדעי שאני אוהב אותך כל כך הרבה ועם
זאת את עיצבנת אותי ברמות מטורפות..היה בך משהו נורא סנובי..
שאני יכול להבין, את ייקית לפנים...את יודעת הכל יותר טוב
מכולם...

סבתא, את תחסרי לי מאוד, אני אוהב אותך תמיד ואני אתגעגע
תמיד...
ואל תדאגי לאבא אני אשמור עליו.. אני מבטיח...

תמסרי ד"ש לסבא..
אמרי