באלוהים, אם אני אעבור עוד לילה אחד כזה אני נכנסת ישירות
לאברבאנל.
ככה ישבתי לי בבקור שלפניו היה לילה, נוסף, ללא שינה.
זה אחד מן הלילות האלה שלא משנה כמה אתם עייפים, ולא חשוב כמה
פעמים תהפכו את הכרית, או מספר הפעמים הבלתי-ספיר שבו תשנו את
התנוחה, או תשתו חלב חם, כי סבתא אמרה שזה יעזור, או לחלופין
תספרו כבשים ותגיעו למספר שאפילו לא ידעתם על קיומו..ועדיין,
הפלא ופלא, תמצאו שאתם ערים.
והכי מעצבן זה הטיקים של השעון, טי-טק טיק-טק שהוא בעצם שמח
לאיד מהסבל המתמשך שלכם, כי עכשיו הוא לא היחידי שער 24 שעות
ביממה.
ופתאום אתם רואים אור קטן דרך החלון, וציפורים מתחילות לצפצף
להם, וסימן ההכר הנפוץ ביותרבאמצע ת"א לזה שהגיע הבוקר, זה קול
משאית הזבל והבדיחות המטופשות שמשמיעים העובדים.
אני לא יודעת אם בלילות האלה אני יותר חושבת או יותר מקללת,
אני מקווה שזו האופציה הראשונה.

הלילה הזה כבר ויתרתי מראש על רעיון השינה, נכנסתי למיטה וישר
אחרי השעה הראשונה הבנתי שזה לא זה, אז יצאתי למרפסת ואכלתי
קרמבו, הגעתי למסקנה המתוחכמת שקרמבו זה דבר פשוט אלוהי, רעיון
נחמד לסטיקר.
מצאתי את עצמי שוב חושבת במניה-דיפרסיה על חיי, האם הם חיים?
האם אני ממצה אותם כראוי? ועוד ועוד מחשבות ששייקספיר, בתקופת
ה"המלט" שלו, יכול היה לנצל. ואפילו עלו במוחי כמה תאוריות
שפרויד לא היה מתבייש לכתוב ספר עליהן.
חשבתי על כל החברות שלי שאני כ"כ אוהבת, על כל המשפחה שלי, על
אנשים שהייתי רוצה לשכוח מהם ולשייך אותם להיסטוריה, על
העבודה, על הלימודים, על הקשרים האי-קשורים שהיו לי, במשפט
אחד: חשבתי על לבד.
ואז הסתכלתי על כל המרפסות שדלק בהן אור, ותהיתי לעצמי אם יש
עוד אנשים כמוני שחושבים בדיוק את אותו הדבר, ואז הבנתי שאני
לבד במערכה המופרעת הזו.
אלוהים, כמה שהייתי רוצה שהיית...וואו אלוהים, א-ל-ו-ה-ים, יש
או אין? יש, לי יש אלוהים.
בתנ"ך מלמדים אותך על האל החנון והרחום, בטקס יום-השואה זה לא
נראה ככה.
לי יש אלוהים אישי משלי, כמו שלכל אחד יש גורל אישי משלו,
ואלוהים האישי שלי מאד דומה להאלוהים.
אני תמיד מאמינה בו או רק שאני צריכה אותו? יש לי אמונה שלמה
רק שקורים דברים טובים והיא מתחילה להתערער שקורים דברים רעים,
ותמיד קורים דברים רעים.
אלוהים האישי שלי, הוא יותר קרוב מאשר האלוהים, ואני יכולה
לדבר איתו בגובה העינים ולא בגובה השמיים. והוא כ"כ מבין, והוא
יודע שזה לא הוגן, אבל דברים בכל זאת קורים.
אלוהים שלי נעלב שאנשים לא מאמינים באלוהים, לא בהאלוהים, אלא
באלוהים האישי שלהם, זה כואב לו באמונה שלו כלפינו, כי אחרי
הכל אנחנו עושים דברים הרבה יותר גרועים ממה שאלוהים עושה.
"בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, ואת החיות, והצומח
והפורח.בראשית ברא אלוהים את האדם, ואת הרוע, ואת הכאב, ואת
האכזריות. בראשית ברא האדם את הלבד, ואת היופי, ואת הסבל, ואת
האשמה על האחרים".
זה חלק מהתורה האישית שלי, שאלוהים האישי שלי נתן לי על
המרפסת, והאלוהים נתן תורה קצת אחרת למשה בהר סיני.
אלוהים יכול להיות מבחינתי גם כדור שוקולד, או כל דבר אחר שהוא
לא אנושי.
בן-אדם בלי אלוהים הוא לא בן-אדם, ואלוהים בלי בן-אדם הוא לא
אלוהים.

או, מיי פקינג גוד, תתן לי לישון סוף-סוף כי הקטע הזה ביני
לבינך לא יגמר, ואת השיחה שלנו נמשיך בגן-עדן שלנו, בחנות
ממתקים הזו, ואז אני אראה אותך ככה פנים אל פנים, ונדבר על כל
מה שעשית ולא עשית, ובאותה הזדמנות תכיר לי גם את האלוהים, אני
חושבת שיש לו כמה הסברים לתת לכמה אנשים עם לילות לבנים
שנמשכים לנצח.