את אמרת
שלאהוב אדם שסוגד לייאוש
זה מידותיים גדול על מידתך
וצדקת,
את קראת לי אדם
שארוס לייסוריו
וצעקת,
כשאמרת שרצחתי את אלוהי
וירקתי על קיברו
את אמרת שהפניתי לחיים את גבי
ושדבר לא ימלא את מקומו

את קראת לי אדם אבוד
שצרור בצרור המתים
את צעקת
וזרקת ואמרת,
וצדקת.
אמרת שאני חי על פת צפוד
ומים עבשים
-אדם שאיבד את הזכות
שממנו שאובים החיים

ואני,
אני קראתי לך באנאלית,
שלשיטתך צל הרים כהרים,
שתמכרי בעבור פרסומת שיקרתי של גן-עדן
כל פיסת שמיים כחולים.
אני קראתי לך בוגדת,
כשקראת לי כישלון
שהבטחתי לך גן-עדן
וקיימתי חידלון

והיכן,
היכן הוא גן-עדן, ילדה?
אם לא בשנץ הזה, הדק
שבין רגב חלד חום-אדמדם
לבין פס אטמוספרה כחולה.
והיכן,
היכן אנו כעת?
אם לא בשמורה הארורה
שהקצת לי
בגלות האפורה של צדקי,
מחוץ לשערי הפלדה הנעולים,
של מחוז צדקתך.