כל משוררי הרוק הגדולים שלי
שרים על אנשים רזים
וגם אצלי מתפתח רעב לרזון שדוף וחולה
שנהנה משברירותו עד מוות
ואלה שיודעים עליי
מבינים עד כמה זה מוזר לדמיין אותי
חנוק בעצמותיי ושתוי
במקום לראות אותי
שבע ועייף
צריך לזכור שגם דילן הלך לאלקטרוני
ושזה היה קרוב לוודאי
אחד השינויים הגדולים שעשה בעצמו
ושגם לדילן יש תאום שמסתובב בעולם
ומתנהג כמו דילן

אמרתי לך שאת בחורה אלף אלף
וכששאלת אותי למה הכוונה
הסברתי לך שאלף אלף
זה אינדי אסלי
רק צחקת
רק צחקת יקירתי
אבל צריך להיות כנה ולומר
שקנית אותי באמת
כשדיברת אליי בערבית במיטה
וליטפת ממני את הזיעה למטה
אלייך

יש צער עמוק באחות שמתה לך בשיטפון
ואני אינני מבין איך אחרי כל הצער הזה שלך
אתה אחד האנשים הטובים
המפוכחים
ממוקדי ההתכוונות ביותר שפגשתי
יש מוות שלוקח אתך אתו על הדרך
ואוסף אותך לחיקו למרות חייך
אבל אתה חיית אחרי השבר
והגם שאינך נצחי משהו ממך
יישאר כאן הרבה אחריך
וזהו למעשה אפקט מהרישי
עליו אנחנו מתלוצצים כל הזמן
ויש לא מעט פעמים בהן אני חושב
שאתה הגבר היחיד שיכול הייתי לאהוב
בתור שילוב של
The strong silent type
ואישיות רוחנית מפותחת

עדיף לא להתחיל שירים במילה "אני"
כל האהבה העצמית הזאת מתחילה להחליא
עדיף להתחיל בתיאור גוף שני נוכחת
של אישה בשעת פעולה
קוראת ספר או מסדרת חזייה
או מטיילת ברחוב לאט
בצעדים נמשכים
עדיף לא להתחיל

אני מלחין שירים של אבידן
משמע אני קיים
אני קר לב ומחוסן מפני תגובות אוהדות
ולכן אין לי כישורים בסיסיים
של חמלה-חיבה-מחילה
ואני נתפש לא מעט כנכה רגשי
אבל האמת הצרופה היא
שאני יכול להפוך קר לב ואכזרי מהר יותר
ממה שהייתי חושב על עצמי

למה שאדם ייצא את ביתו
וייקח את הבוהק מעיני בתו
למה שאדם יכה את אשתו
ואז יעגוב לה עם כל ערוותו
למה שאדם ידרוך את נשקו
וישחט את מרבית חיות משקו


Cus' god's dead and we've been left alone

היום בבוקר
בזמן שנסעתי במונית שירות לעיר התחתית
המונית נעצרה ברמזור סמוך למרכז השיקום
התעסוקתי של חולי הנפש
כדי להוריד נוסע
וכשהבטתי הצידה, דרך החלון,
נגלה לעיניי מחזה מוטרף
שבו כיכבו עשרים חולי נפש בקירוב
שהיו פזורים לכל אורכו של
גרם מדרגות לולייני שחור
ובידיהם קופסאות ברגים
אותן העבירו מיד ליד בשרשרת אנושית
ממשאית גדולה לאולם ההרכבה
כדי שיהיה להם עם מה להתעסק
וכל הזמן הזה, עיניהם מביטות בי
עיניהם כולם
והם תהו בוודאי מה אני רושם שם
במחברת
כשהתלחשו אחד עם השני
הרמזור החליף לירוק

כמה רחובות אחר כך
עברתי על פני אישה צעירה
מלאת חתכים בפניה
שכרעה על ברכיה
והשעינה את ראשה
נגד חלון ראווה מלא בובות ערומות
האישה החזיקה בידיים פשוטות
תינוקת עדינה ובוכה
ופנתה לעוברים ברחוב
בצעקות
בלחישות מתחננות
היא רצתה שייקחו ממנה את התינוקת
וכשהתחילה לחבק את התינוקת חזק מדי
נעצר לידה נהג מונית
והתחיל לדבר אתה
המשכתי בדרכי ולא הרגשתי כלום

ואחרי המוניות ותקריות הרחוב
אני שוב ברכבת
אבל הפעם
אינני מצפה לראותך
שכן הרכבת הזו תיקח אותי
הרחק ממך
לעולם השני אליו אני חוזר
לעולם ממנו באתי לכאן
מבלי שישאלו אותי לדעתי
עלייך לדעת שתמיד זה כך אצלי
תמיד אני חוזר לשורשיי בלי לרצות
החזרה אינה רצונית

הרחובות יוכלו לבוא הערב
ולשבת לשולחן החדר בשעינת ראש אחת יחידה
שתמחיש עד קצה מסוים של תנוחה
את מותם של הרחובות
הרחובות יוכלו לבוא הערב
שטופים נקיים
המים יפזרו את האבק והנייר
הרחק מעל הרחובות
ואף אחד לא יידע כמה אני אוהב
את הרחובות המתים
הרחובות יכולים הערב בדרך כלל
אינם יכולים בשום ערב
הרחובות עצובים למדי כל ערב
כל דריכה במרצפותיהם מורגשת והם יודעים להבחין
בין סוגי הרגליים והנפשות בהתאם
הרחובות יבואו הערב
הם יכולים

כל דבר גדול אצלי
מתחיל באנחה קטנה מתמלטת
של חוויה אוקסיג'נית טהורה
ועם כל אנחה שנוספת למניין הנספר
אני יכול לדעת בבירור
לאן היום
ולאן אתמול
אבל לא מחר
בהחלט לא מחר
אין אפשרות אמיתית לדעת לגבי מחר
ואתה רק מנומס ומנסה לפייס אותי
הגם שאינני צריך את נימוסיך
והם עבורי כקליע או תער
ואי אפשר לגבי מחר לדעת
אפילו לא צריך
ואם לא צריך הרי שעליי להניח שלא מומלץ
בהחלט
במידה רבה של החלטיות ופסקנות
לא צריך אי אפשר לא מומלץ

לאיזה זרם אם בכלל אני משתייך
האם אני מסוגל בכלל להשתתף בגוף מימי
שנע בכיוון אחד, בקצב מתואם מראש
האם אני סיטואציוניסט? אולי בוהמיין טרוצקיסט?
או שבכלל אני חרמן פציפיסט
עם טוויסט
של שוביניסט אידיאליסט
אני אפילו לא מעוניין בשחייה הצורנית
מול הזרם
אפילו זה לא מעניין
אני מעדיף להיאחז בענף כרות למחצה ליד אחת הגדות
(זאת המערבית חביבה עליי)
ולהביט בשיטפון מוחה את החומסים של יום-יום

האם גם לכבודי יערכו אי פעם
מסיבת פרידה לרגל נסיעה לבלפאסט?
האם גם אני אקבל מלגת כבוד מטעם ה I.R.A ?
לא סביר ובהחלט לא שפוי מצדי לחשוב כך
בדיוק כמו המחשבות הנוגות לגבי עצמי
לעזאזל עם הנוגה העצמי
צריך פשוט לחיות עד החריקה הגדולה ביותר
כשעודני צעיר וקיצוני מספיק
עדיף לי לשעבד את השמחה הטבעית שלי
ולקבל תמורתה מנגנון השמדה עצמי מתוחכם
"עטוף ומעוטף"
שייתן מענה להבנה המתפשטת
מול עיני האנשים בכל יום מחדש
וגם כאן כמו בכל מקום אחר בכל זמן
גם בזמן אחר שאיננו עתה
יודעים שאין מענה
יש רק ברנש שמענה
ובסופו של דבר האפקט של מעשיו
בדיוק כמו דילן גם אני קצת
Going electric
ואני מחכה לצעקות יהודה איש קריות
מהקהל המועט שממלא את בית המגורים בו אני
שורד

ישנו הבית החשוך
וגם אני בתוכו
והספרים ממתינים שאלך לישון
כדי שיוכלו גם הם להירגע
ולא לפחוד שאקח עוד אחד מהם אתי
לקריאה חוזרת
ישנה הבדידות הסבוכה
וגם אני בתוכה
והמיטה הממתינה
רק לי
שאבוא לחלום את סיוטיי
ולהזיע בשנתי עליה
ישנה אמי
החולה והבודדה
וגם אני בתוכה
מגלם את דמותה בהווה
בגלגול מפוכח אך שיכור לא פחות
שכן כולנו הורינו
וזה ברור לי עתה יותר מתמיד
כולנו הופכים לאנשים האלה
מהם אנחנו בורחים כל חיינו,
הורינו
ישנו האל אס די
תודה לאל על קיומו