[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אגם ענקית
/ Dylan Goes Electric

כל משוררי הרוק הגדולים שלי
שרים על אנשים רזים
וגם אצלי מתפתח רעב לרזון שדוף וחולה
שנהנה משברירותו עד מוות
ואלה שיודעים עליי
מבינים עד כמה זה מוזר לדמיין אותי
חנוק בעצמותיי ושתוי
במקום לראות אותי
שבע ועייף
צריך לזכור שגם דילן הלך לאלקטרוני
ושזה היה קרוב לוודאי
אחד השינויים הגדולים שעשה בעצמו
ושגם לדילן יש תאום שמסתובב בעולם
ומתנהג כמו דילן




אמרתי לך שאת בחורה אלף אלף
וכששאלת אותי למה הכוונה
הסברתי לך שאלף אלף
זה אינדי אסלי
רק צחקת
רק צחקת יקירתי
אבל צריך להיות כנה ולומר
שקנית אותי באמת
כשדיברת אליי בערבית במיטה
וליטפת ממני את הזיעה למטה
אלייך




יש צער עמוק באחות שמתה לך בשיטפון
ואני אינני מבין איך אחרי כל הצער הזה שלך
אתה אחד האנשים הטובים
המפוכחים
ממוקדי ההתכוונות ביותר שפגשתי
יש מוות שלוקח אתך אתו על הדרך
ואוסף אותך לחיקו למרות חייך
אבל אתה חיית אחרי השבר
והגם שאינך נצחי משהו ממך
יישאר כאן הרבה אחריך
וזהו למעשה אפקט מהרישי
עליו אנחנו מתלוצצים כל הזמן
ויש לא מעט פעמים בהן אני חושב
שאתה הגבר היחיד שיכול הייתי לאהוב
בתור שילוב של
The strong silent type
ואישיות רוחנית מפותחת




עדיף לא להתחיל שירים במילה "אני"
כל האהבה העצמית הזאת מתחילה להחליא
עדיף להתחיל בתיאור גוף שני נוכחת
של אישה בשעת פעולה
קוראת ספר או מסדרת חזייה
או מטיילת ברחוב לאט
בצעדים נמשכים
עדיף לא להתחיל




אני מלחין שירים של אבידן
משמע אני קיים
אני קר לב ומחוסן מפני תגובות אוהדות
ולכן אין לי כישורים בסיסיים
של חמלה-חיבה-מחילה
ואני נתפש לא מעט כנכה רגשי
אבל האמת הצרופה היא
שאני יכול להפוך קר לב ואכזרי מהר יותר
ממה שהייתי חושב על עצמי




למה שאדם ייצא את ביתו
וייקח את הבוהק מעיני בתו
למה שאדם יכה את אשתו
ואז יעגוב לה עם כל ערוותו
למה שאדם ידרוך את נשקו
וישחט את מרבית חיות משקו


Cus' god's dead and we've been left alone



היום בבוקר
בזמן שנסעתי במונית שירות לעיר התחתית
המונית נעצרה ברמזור סמוך למרכז השיקום
התעסוקתי של חולי הנפש
כדי להוריד נוסע
וכשהבטתי הצידה, דרך החלון,
נגלה לעיניי מחזה מוטרף
שבו כיכבו עשרים חולי נפש בקירוב
שהיו פזורים לכל אורכו של
גרם מדרגות לולייני שחור
ובידיהם קופסאות ברגים
אותן העבירו מיד ליד בשרשרת אנושית
ממשאית גדולה לאולם ההרכבה
כדי שיהיה להם עם מה להתעסק
וכל הזמן הזה, עיניהם מביטות בי
עיניהם כולם
והם תהו בוודאי מה אני רושם שם
במחברת
כשהתלחשו אחד עם השני
הרמזור החליף לירוק




כמה רחובות אחר כך
עברתי על פני אישה צעירה
מלאת חתכים בפניה
שכרעה על ברכיה
והשעינה את ראשה
נגד חלון ראווה מלא בובות ערומות
האישה החזיקה בידיים פשוטות
תינוקת עדינה ובוכה
ופנתה לעוברים ברחוב
בצעקות
בלחישות מתחננות
היא רצתה שייקחו ממנה את התינוקת
וכשהתחילה לחבק את התינוקת חזק מדי
נעצר לידה נהג מונית
והתחיל לדבר אתה
המשכתי בדרכי ולא הרגשתי כלום




ואחרי המוניות ותקריות הרחוב
אני שוב ברכבת
אבל הפעם
אינני מצפה לראותך
שכן הרכבת הזו תיקח אותי
הרחק ממך
לעולם השני אליו אני חוזר
לעולם ממנו באתי לכאן
מבלי שישאלו אותי לדעתי
עלייך לדעת שתמיד זה כך אצלי
תמיד אני חוזר לשורשיי בלי לרצות
החזרה אינה רצונית




הרחובות יוכלו לבוא הערב
ולשבת לשולחן החדר בשעינת ראש אחת יחידה
שתמחיש עד קצה מסוים של תנוחה
את מותם של הרחובות
הרחובות יוכלו לבוא הערב
שטופים נקיים
המים יפזרו את האבק והנייר
הרחק מעל הרחובות
ואף אחד לא יידע כמה אני אוהב
את הרחובות המתים
הרחובות יכולים הערב בדרך כלל
אינם יכולים בשום ערב
הרחובות עצובים למדי כל ערב
כל דריכה במרצפותיהם מורגשת והם יודעים להבחין
בין סוגי הרגליים והנפשות בהתאם
הרחובות יבואו הערב
הם יכולים




כל דבר גדול אצלי
מתחיל באנחה קטנה מתמלטת
של חוויה אוקסיג'נית טהורה
ועם כל אנחה שנוספת למניין הנספר
אני יכול לדעת בבירור
לאן היום
ולאן אתמול
אבל לא מחר
בהחלט לא מחר
אין אפשרות אמיתית לדעת לגבי מחר
ואתה רק מנומס ומנסה לפייס אותי
הגם שאינני צריך את נימוסיך
והם עבורי כקליע או תער
ואי אפשר לגבי מחר לדעת
אפילו לא צריך
ואם לא צריך הרי שעליי להניח שלא מומלץ
בהחלט
במידה רבה של החלטיות ופסקנות
לא צריך אי אפשר לא מומלץ




לאיזה זרם אם בכלל אני משתייך
האם אני מסוגל בכלל להשתתף בגוף מימי
שנע בכיוון אחד, בקצב מתואם מראש
האם אני סיטואציוניסט? אולי בוהמיין טרוצקיסט?
או שבכלל אני חרמן פציפיסט
עם טוויסט
של שוביניסט אידיאליסט
אני אפילו לא מעוניין בשחייה הצורנית
מול הזרם
אפילו זה לא מעניין
אני מעדיף להיאחז בענף כרות למחצה ליד אחת הגדות
(זאת המערבית חביבה עליי)
ולהביט בשיטפון מוחה את החומסים של יום-יום




האם גם לכבודי יערכו אי פעם
מסיבת פרידה לרגל נסיעה לבלפאסט?
האם גם אני אקבל מלגת כבוד מטעם ה I.R.A ?
לא סביר ובהחלט לא שפוי מצדי לחשוב כך
בדיוק כמו המחשבות הנוגות לגבי עצמי
לעזאזל עם הנוגה העצמי
צריך פשוט לחיות עד החריקה הגדולה ביותר
כשעודני צעיר וקיצוני מספיק
עדיף לי לשעבד את השמחה הטבעית שלי
ולקבל תמורתה מנגנון השמדה עצמי מתוחכם
"עטוף ומעוטף"
שייתן מענה להבנה המתפשטת
מול עיני האנשים בכל יום מחדש
וגם כאן כמו בכל מקום אחר בכל זמן
גם בזמן אחר שאיננו עתה
יודעים שאין מענה
יש רק ברנש שמענה
ובסופו של דבר האפקט של מעשיו
בדיוק כמו דילן גם אני קצת
Going electric
ואני מחכה לצעקות יהודה איש קריות
מהקהל המועט שממלא את בית המגורים בו אני
שורד




ישנו הבית החשוך
וגם אני בתוכו
והספרים ממתינים שאלך לישון
כדי שיוכלו גם הם להירגע
ולא לפחוד שאקח עוד אחד מהם אתי
לקריאה חוזרת
ישנה הבדידות הסבוכה
וגם אני בתוכה
והמיטה הממתינה
רק לי
שאבוא לחלום את סיוטיי
ולהזיע בשנתי עליה
ישנה אמי
החולה והבודדה
וגם אני בתוכה
מגלם את דמותה בהווה
בגלגול מפוכח אך שיכור לא פחות
שכן כולנו הורינו
וזה ברור לי עתה יותר מתמיד
כולנו הופכים לאנשים האלה
מהם אנחנו בורחים כל חיינו,
הורינו
ישנו האל אס די
תודה לאל על קיומו







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אראל'ה צודק!
צריך להפסיק את
המלחמה!


גולדה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/10/06 16:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אגם ענקית

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה