ונמאסתן פרות יקרות שלי:
ונמאסתן עד כי אעלה גרה של זעם-מגרון-ניחר.
ונמאסתן כמו שרק אתן יודעות טיבה של המאסה,
ונמאסתן עם או בלי שום התרסה.
ונמאסתן ביום ובבוקר ובערב חולין
ונמאסתן בחג או בחופש - ועד יום הדין.
ונמאסתן מאלף ועד סוף הימים - סוף למילים.
ונמאסתן כמו לשלשת חבויה בתוך דבש, כמו שקרים.
ונמאסתן מבראשית  עד הבל דברי הימים.
ונמאסתן צלעות ללא עובי, בלי שום ממדים.
ונמאסתן מסביב המדורה ובתוכה,
ונמאסתן עד תכלה את גופכן להבה.
ונמאסתן מיום שפרצה מגיפת זנות מתלהמת
ונמאסתן כי אין שום תחליף לאהבתכן המייסרת.

     ונמאסתן ועוד ושוב עד בלי די,
     ונמאסתן כל עוד השיר הזה חי...






 מוקדש לפרות המשחקות, המסננות, הצבועות והמתעללות בחדווה.
   וכמובן לכל המזדהות ...
                                                           
     23.12.00