היא קמה, ואתה חושב שהיא מתכוונת לומר משהו, אבל אתה לא יודע,
כי היא לא אומרת.
אז אתה מסובב אותה, שתהיה עם הפנים אליך, ומחזיק אותה חזק.
אתה תמיד מפחד שהיא תלך. חשבת פעם מה בעצם יקרה אם היא פשוט
תלך?
ואז אתה קם, כמו בכל בוקר, ושם מים לקפה.
קפה עלית כפית גדושה, שתיים סוכר והמון מים חמים. חלב דל שומן
ושכבה דקה של קצף מלמעלה.
כמו שהיא אוהבת. כמו שאתה מכין לה כל בוקר לפני שאתם מתחילים
לשתוק.
והחדר מבולגן בבלאגן של שניכם. הכל הפוך, בגדים ואהבה בכל
מקום.
ואתה מטה קצת את השלבים כמו בכל בוקר,
והקרנים העדינות של השמש שחודרות לחדר נותנות לו גוון אפרפר
ולה גוון עדין של קלאסה. אפילו יושן.
ואז אתה מביט בה, כמו בכל בוקר, וחושב מה יהיה אם היא תלך...
אתה מתיישב על אדן החלון, חצי ערום. ומריח את העשן של המרכז
ואת הסירחון מהצנרת ההרוסה של דירת החדר הישנה שלכם
ואת ריח הסיגריות של השכנה המשוגעת למטה שתמיד צורחת עליכם
להנמיך את המוזיקה...
אתה מסתכל על השמיים, וזה מצחיק איכשהו, כמה הם מסתכלים עליך
חזרה.
אתה לוגם מהקפה ומגרד קצת בראש. באותו מקום בחלק הקדמי הימני
של השיער.
בידיוק כמו כל בוקר. אתה אפילו לא מבחין כמה החיים שלך הם
רוטינה מונוטונית עגומה.
אתה אפילו לא מבחין כמה הדברים חוזרים על עצמם באופן מדוייק
להחריד.
אתה אפילו לא מבחין בי משקיפה עליכם כל בוקר מבעד לוילון הסגול
בדירה שלי.
לא בידיוק ממולכם. באלכסון משמאל. בגלל זה אני יכולה לראות רק
את הקיר מעל המיטה שלכם.
זה עם התמונה של הר הגעש שהבאתם מהטיול במזרח.
תמיד תהיתי מה יש בקיר השני, ואם גם זה עומד להתפוצץ
כמו הר הגעש.
כמוך.
אבל אתה לא מבחין בי.
אתה עסוק מידי בלחשוב מה יהיה איתך אם היא פתאום תלך...
והיא קמה ומפהקת ושותה מהקפה. מתמרמרת שהוא כבר התקרר לה ואתה
לא מגיב.
רק מסתכל ומקשיב. כמו כל בוקר.
והיא קמה וצועקת כמה נמאס לה וכמה קר.
אתה נלחץ ועינייך מבריקות. שוב נדמה שזה יקרה..
היא כועסת שאתה לא עונה. היא צודקת קצת אתה יודע.
אפילו שזה מתסכל.
עוד לא אמרת מילה מאז שקמת. כמו כל בוקר
היא אומרת שזהו ולוקחת תיק חום גדול עם כמה דברים.
היא אפילו לא מביטה בך ואתה כבר חמוץ מבפנים, בקושי נושם. עוצם
עינים חזק.
היא טורקת את הדלת
זהו. זה קרה. היא הלכה. פשוט הלכה.
כמו כל בוקר.