|
מילותייך דקרו בי כמו קלשון
לכן לא יכולתי לענות
בלעתי את הלשון
ולמרות שהיום רק יום ראשון
הולך עכשיו אומר לך שלום
אם לא היו לך תלתלים כאלו אדומים
אם לא היו לך עיניים כאלו בוערות
כמו המים ממלאה בשבילי את הימים
איך זה שאת לא כמו כל שאר הנערות
למרות שאת בי כמעט נוגעת
אני מרגיש אותך רחוקה
מספיק מבט אחד שלך
כדי לדעת
שעוד לא מצאת את סוף דרכך הארוכה
מפחד ממך כאילו שאת קדושה
לא יודעת שאני בך מתאהב
איך אוכל לסלק את הבושה
שלא נותנת לי אלייך להתקרב |
|
|
עזוב אותך
מהפרצוף האדום
בצד, כשאתה באמת
צמא, ספרייט. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.