הלכת בלעדי לדולומיטים,
הרי האהבה המנוסה,
ובתשוקת הנדודים המיתית
כתבת בשבילי יומן מסע.

לא בשבילי - אך כתיבתך ניתנה לי,
כאות ההתקרבות האמיתי,
כי כל מחברת לא פונקציונלית
הינה בחירה אקטיבית בשפתי.

לא לי עתה - לעצמך קראת
לתור אחרי אתגר והתנקות,
הפחד של כבלי via ferrata,
הכובד שבגוף ובילקוט.

ואשתך, שנפצעה באלפים,
פקדה קופות חולים בתל אביב.
ההר עבר בי והותיר חלל בי,
ומלחמה הקרינה מסביב

על כל קירות ביתי סרטים של פחד,
כל כך שונה מפחד של הרים,
מחניק, מתוק ומתחנף, כמו רחת-
הלוקום התורכי, המערים

על חוש הטעם, על קנה וושט.
עלית לבדך, בסנדלים,
על הפסגה ההיא, המתעקשת
להתעלם מגולם האקלים.

כתבת לי יומן מסע, כשבט
של איש אחד. סיפרת את הכל
לנערה פצועה, המאוהבת
בדולומיטים ובדרום טירול,

אבל יותר מכל - בך, יא עלם
ארך-ריסים. בבטחון גמור
ההר עבר דרכי, כמו חומר גלם
בתוך סדנת-אויר של הנרי מור.

יומן מסע נפלא ניתן כפרח
לנערה שהרכבה שונה:
ההר עבר בי והותיר בי פתח
לרוח הפרצים האחרונה.