מוזיאונים, מוזיאונים , מוזיאונים.
בתי קברות, בתי קברות , בתי קברות.
מצטבר, מצטבר, מצטבר.
עוד, עוד, עוד...
פעם הייתי לגמרי איש של מוזיאונים.
אהבתי את השקט שם, התרבות, ההסתכלות באוצרות הפלא העולמיים.
שוטטתי במוזיאוני אומנות בעולם וגם באחרים , עד ש, עד שהבנתי
שפשוט אין לזה סוף...
לכל דבר חי-מת או מת-חי יצרו מוזיאון שמתעד אותו עם הסברים
מכאן ועד להודעה חדשה.
חרסים ופסלים וכלי מלחמה וכלי זין וציורים מופשטים וכתרי מלכה
ופיאות שבטים ויומנים אנתרופולוגים ובגדי אצילים ושרביטי
מנצחים ותפאורות תיאטרון ונעלי זהב כדורגלניות ותקליטי זהב
פרסליים ותערוכות זמניות ותערוכות סנטניות (למאה שנה) ובולים
ומטבעות וצילום השנה ופרסי פוליצר ומונה ליזה ושומר הלילה
ואמנות אבסטרקטית ופיקאסו תחת כל עץ, אפילו לא רענן, וקניונים
צמודים (אוי הברוך...) וחנויות מזכרות   ומצלמות אבטחה (טוב
לזה אני רגיל) ועוד, כי אין לזה סוף והכל התערבב לי בראש וכל
מה שאני רואה צריך לקרוא - איתי ללכת למוזיאון זה סיוט, אני
מתעקש לקרוא כל מילה...
כאב ראש אחד גדול.
תנו לי כבר שני אקמול!
השתניתי.
היום אני עושה את זה במידה.
עדיף במדינה שאינה מכבדת את התרבות או מייחסת חשיבות עד
לנתינת הסברים בשפה שאני מסוגל לקרוא.
אוף! בפעם האחרונה התאמצתי לקרוא קטלנית שמעט דומה לצרפתית
אותה אני יכול להבין, לא יאומן אבל יסופר!
בתי קברות ,מוזיאונים ,יעלמו רק באסונות טבע אבל אז   יכול
להיות שגם אנחנו.
הם כאן בשביל להשאר ולגדול עוד ועוד, כדאי שנתחיל להתרגל...