רצים ממקום למקום,
הרגליים כואבות והשרירים תפוסים,
הידיים כבר אינן מצליחות להחזיק בקרשים,
ואיש אחד צוחק משעשועיו,
רואה בכל אחד כאחד ממשחקיו,
הכאב הבלתי פוסק,
הרעב והצמא מבקשים מעט עזרה,
והוא מגיב ביריקה,
כאן בקור איימים,
איש אחד משחק בחייהם הנואשים,
במחנה הריכוז איש אינו נעמד,
אחרת היה נורה ונשכח לעד,
וכך הוא מעביר את זמנו בחיוכים,
מסתכל על רכבת אנשים,
ורק דבר אחד גורם להם להמשיך לעמוד,
חובת העם להתקיים ולשרוד






נכתב במסע פולין 6/09/2006