זה ממלא את גרוני, מציף אותי עד שפורץ החוצה במהירות לכל עבר.
ואז שתיקה ארוכה, עד ששוב אותו נוזל ממלא את גרוני ומשפריץ לכל
עבר, על הרצפה, עלי, על הספה, על הכל.
ואני, יושב עירום בחדר, בתוך שלולית קיא עם ריח חזק של מיצי
קיבה, עיני עצומות ואני במקום אחר, אני דואה בשמי התכלת מעל
צוקים רמים, מעל יערות ואוקיינוסים, אני נשר, נשר לבן, שקט, רק
אני ואלפי קילומטרים של טבע בראשיתי, מביט מטה ועיני לוכדות
טרף, עכבר קטן אוכל בשקט עלה, אני מתיישר באוויר, צווח צווחת
קרב ובמהירות בל תשוער צולל אל עבר טרפי ואני בתוך המים, אני
היפופוטם, גופי הגדול מקפץ באגם, הכל זורם, רעש המים החרישי,
ריח הייחום עולה באוויר ומולי היפופוטמית יפיפייה, אני נוהם
לעברה והיא קורצת לי ומחייכת חיוך קפוא ומאולץ, אני בבית בושת,
והיא יפה וענוגה, וזה מספיק, עם גרבי רשת וחצאית קצרה, ריח של
שתן ווזלין, אני עולה עליה מאחור ואני רוכב על סוס בזירה,
קולות האוהדים מהדהדים בראשי, הסוס מקפץ בפראות מעלה ומטה ואני
נופל, גופי נחבט בעפר וכשאני קם אני הולך, לא יודע לאן, ומעלי
תקרה לבנה, המסדרון חשוך וארוך, ברקע נשמע שיר מוכר, הבזק אור,
ואני מוצא את עצמי בתוך שלולית של קיא, בחדר, הכל שקט, מסתכל
על גופי הערום, קווי המתאר של גופי בולטים מתמיד, ואני שומע את
האיש בטלוויזיה, הוא מקלל אותי, אומר לי שאני כלום, ואני כועס,
מפיל את הטלוויזיה, זכוכיות, רסיסים, דם, אני קם ודורך על
חתיכת זכוכית שנתקעת לי עמוק ברגל, אני הולך ונשען על עדן
החלון, ברחוב עומדים עשרות אנשים וכולם מביטים לי אל תוך
העיניים, אנשים קפואים, פחד, אני צורח, ואז אני נופל ויש לי
גוף ממתכת, אני רובוט ואני צועק בקול מתכתי, יש לי חרב לייזר
והוא פוצע לי את היד, אני צועק ואני צף על מחשבות של אנשים,
ואני עובר על מחשבות נעימות ואז מחשבה פוצעת אותי עמוק בתוך
הגוף ונוזל לי דם ואז אני מסתכל על הדם ושותה אותו, את כל
המרק, ממש בבת אחת והמרק לא מספיק חם והוא סמיך ואני כועס,
ואני ישוע הנוצרי צלוב כשהחייל דוקר אותי בצלע ואני צועק
ומסתכל עליו בסבל, הפרצוף שלו מתעוות, הופך למין עיסה, אולי
צואה, ריח חזק של קיא, ואני עירום בחדר ואני בוכה, ואני צוחק
ואני צורח בשקט ואני קופץ ואני נופל, אני פוגע במדרכה, אני מת.