ליל יום הכיפורים, ריצפת חדר האמבטיה

יש משהו מנחם
בחזרה לטקסים הישנים

בהסטת השיער מהפנים
והידוקו מאחורי האוזניים
לפקעת קטנה
של ציפיה
בכריעה על ריצפת
הקרמיקה הקרירה בתנוחה
כמעט עוברית

בפישוק השפתיים
בהטיית הראש המחושבת
בזווית הנכונה
ביצירת הגירוי המדוייק
בשתי אצבעות
(שתי אצבעות מספיקות
ברוב המקרים)
בגוף המת-מלא
התרגשות אשר מכה בו
בגלים

דרוכה
כמו יורה במטווח
הכדור בקנה
הנשימה מתקצרת
ההדק צמא
לסחיטה מרוקנת
אשר תירה מתוכי
הכל
בקילוחים גדולים
ומעוקלים

מעוכלים למחצה מדיפים ניחוחות
החמצה

יש משהו נעים
בהכאת הדברים מבפנים
החוצה בחתיכות גדולות
ולא מעובדות
בגשם החומצי
שמטהר את
התעלות הנפשיות

קריאת שמע

בגלגול הבא
ברוך תהיה אם
לא תעשני
כרצונך
ותעשני גבר
(כרצוני)

איני רוצה
להסתפק עוד
בחיים של עזר כנגדו
עבור אדם,
להיות גרסא מודרנית
של חוה אשר הייתה
המלצרית הראשונה

איני רוצה בגלגולי הבא
(עליי לטובה)
להתהלך כמותה
טופ-לס בגן עדן
ולהגיש פירות דעת
לגברים שמפחדים
לדעת טוב
מרע

התחזקות

אני מוצפת געגועים
אליך
מהצוואר ו
            מ
              ט
                ה
(מטבע הדברים
לגוף עטוף
בעור פילים
יש גם
זיכרון מתאים)

מהצוואר ומעלה
אני מציפה עצמי
בתחליפים
כדי לשכוח את
חרפת
החלקים הנמוכים

תיקון

מכל מאהביי הישנים אתה היחיד
שעוד קורא לי
("לירזי")

בשיחות טלפון המתנהלות מאוחר
מדי
(מאחורי גבה
של אשתך)
על קו הבדידות המשובש שלנו
נמתחת הבנה:
לי אין תיקון ולך-
אין תקנה

תפילת נעילה

במושב האחורי
של המחשבות שלי
אני ישובה בשיער רטוב
משובץ גרגירי חול ים
והבריזה טופחת על פניי
במקום שהמציאות
תסטור להן

בחדר האחורי
של נפשי
ארוזים בארגזים
כל הקצוות הפרומים
של שמלות הכלולות
שלא לבשתי
וההינומות שתלשתי
מראשי
כל הטבעות
שהוסרו מאצבעות ידיי
נקברות בשלווה
בתיבותיהן הקטנות
בתחתית המגירות

מאחוריי (ממש מאחוריי)
גבר מתנשף
הבל נשימותיו החם לא מרכך
את קשיות עורפי

"מי שמביט בי מאחור
לא יודע מי אני"