היא במקלחת עכשיו אז אני כותב. לפני חצי שעה דיברתי שעה עם שי
אחרי שנה וחצי בערך ובאמת שהיה מעולה, ממש כמו פעם. סתם לא
נפגשים אבל הכל נשאר אותו הדבר. אבל מה, הבנאדם נוסע עוד
יומיים. וזה מוזר, כי פגשתי לאחרונה מלא חברים כאלה מפעם, ולא
סתם חברים.  אנשים כאלה שהייתי איתם על בסיס יומיומי ופשוט
נעלמו יום אחד. היינו ככה בקשר מדי פעם. אבל אלה באמת אנשים
שכל אחד מהם היה לו חלק ענק בחיים שלי והרבה עבר של עשייה
וצחוקים ובכלל רגעים שאין מצב לשכוח אותם. בכלל הצבא שלהם גרם
להם להתרחק ולהעלם. ואני שלא הייתי שם מתחת לדגל עם המדים בכלל
הלכתי למיליון כיוונים שונים. ועכשיו, אחרי שפגשתי אותם, התברר
לי שכל מי שראיתי היה יומיים לפני נסיעה לחו"ל. וזה קטע די
מוזר. מדברים קצת, ואז הם אומרים לי אחד אחרי השני. "שמע עוד
יומיים אני נוסע...". זה לא סתם צירוף מקרים, זה כבר נהיה
סדרתי. ושי, שבמקרה התקשרתי אליו כי הוא פתאום עלה לי לראש
נוסע עוד יומיים לניגריה, שזה בכלל מוזר, ניגריה. אני בחיים לא
הייתי חושב לנסוע לניגריה, מה אני סוחר נשק?. ניגריה, מאיפה זה
הגיע פתאום?.
היא במקלחת עכשיו אני כותב. עוד מעט היא תצא ותשכב על המיטה
שלי, היא תסתכל עליי בעיניים הכחולות והענקיות שלה, תזכיר לי
למה אני, לא נוסע עוד יומיים לחו"ל.