שלווה בת אשוח / נדודים בעלטה |
השוטפים בשיפוע מתון
לעבר התהום,
חדלו
לבצבץ בדלותם
על הקרקע החרופה.
מצולות כסופות
לגמו דמעות שווא.
והיא נדדה בעלטה
על אדמת הטרשים
נכאה,
קפואה,
משותקת.
והביטה סומרת לתוך מערבולת
הזמן
ולא ראתה צלם-דמותה
ולא הייתה גוף,
ולא הייתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|