תאטרון.
מילה משונה.את חובשת קסדה מוסיפה קצת שיער משנה מראה מתאמצת
להיות שונה.
את קצת רעה ,ממלמלת שטויות על אחד לפני שנה שהבטיח והטיח בך
כמו השיר.
את מזייפת על הבמה.הם צוחקים לנוכח ההשפלה. את מבפנים צועקת
ורק אחד שומע,ההוא בתוך האוזנייה.
שמיים.
סיבה טובה לברוח.
את מסתכלת על העולם.אני בוהה בנקודה אחת.את פוסקת-דיכאונית.
ואני בכלל לא אני.מלחינה לעצמך שירים על ההיא מהשורה השנייה
שצבעה את השיער אז היא כבר לא דומה להיא מהשורה הראשונה שכ"כ
קרובה עכשיו.היא שומעת אותך גונחת בלחישה.
את רוצה להיות אחרת.את רוצה בעצמך להיות.
לא משהו גדול מדי.וכך חולפים הימים את אותו דבר בנתיים
עם רצון עמוק על חיים אחרים.
עיניים.
דבר מוזר.
לא אומרות הרבה.לא אומרות דבר.
בדיוק כמוך.קוד שנסתר.ילדה מוזרה דמות חדשה
תסתכלי לאחור פעם היית רגילה להיות ילדה פשוטה.
חיים.
מה הם שווים בלעדינו , אנשים.
ועם זאת אנחנו משתדלים והורסים
את הבועה היפה שיצרת לעצמך בתוך שק של דמיון.שק,וחלון
כדי שתוכלי לקפוץ ולחלוף מתי שבא לך. לעולם טוב יותר .
אותו תאטרון עם השקרנית הטובה,השמיים העיניים והכל מאותה סיבה.
אמור.
שתיקה.
אני כותבת ואת יפה.
מגיעות למסקנה.
אנחנו תאטרון החיים הם סתם תקווה העיניים מביטות בלי לדעת למה
האצבעות שברגליי מתקצרות מיום ליום ולא צריך כלום בגוף חוץ
מרגל שתפשע.

אני ואת הכי נורמליות כאן.ועם זאת ללא שפיות. אני כבר לא רוצה
לברוח בלעדייך.
החיים שלי הם מקריות.
כל מה שכתבתי אחותי,זאת המציאות.