השמייים גילו לי שעזבת,
ואני מתבוסס בדמי.
התרנגולת כבר לא קוראת בשמך,
והגעגועים מתגברים עליי אט אט.
הזכרונות מעלים חיוך על פני,
אבל לי זה לא מספיק.
המחשבות עליך לא מרפות לרגע,
ואין מי שיגרום לגופי להפסיק לרעוד.
הטעם החמוץ-מתוק שפי אבד...
אבל אני מתנחם בעובדה היחידה,
שזוהי לא אשמתך.
הברק שבעיניך נותן לי תקווה,
אושר בל יתואר,
עיניים דומעות.
בחשיכה אני קורא בשמך.
שומדבר לעולם...
תודה לך על כל שבריר שנייה.
לך מקום בליבי תמיד יישאר.