הייתי מספר לך על סבסטיאן
שתדעי
שתדעי עצב מהו
על לילות לבנים בהם חיכה מעל הכיור
למטח הבא
ואז מקיא הכל
מקיא כאחוז אמוק את כל הצער
של כל השנים
של כל הדקות
ולכל הדמעות שלו
כבר לא הייתה משמעות
זה אפילו לא היה סתם
זה פשוט לא היה

היית שואלת אותי היכן הכרתי אותו
והייתי מפנה גב בעיניים אשמות
כי לא הייתי יודע
כי הייתי שוכח
והיית ממלמלת מאחורי
"סבסטיאן סבסטיאן סבסטיאן"
מגלגלת כל אות על הלשון
משחקת עם השם הזר כאילו היה צעצוע
מעבירה אצבע דקה במורד גבי
ואחר כך יורדת לי בפנאטיות, באובססיביות
נותנת לי לגמור הכל