בעיר חפצת חיים
מצאתי את עצמי
בבית מלון דמיוני
זרוק מול בתים דמיוניים
מקשיב לקולות המבקשים את שפיטתי
ולמטה, היתה זו המאה ה21
המציצה מכול פינה
האם של מקדולנדס הביטה עלי מכול פינה
לא הייתי צריך יותר
את שושנת הרוחות
ממול היה שלט לזכרו של בית דירות קומוניסטי
שהפך לקזינו מפואר
על הספסל ראיתי
שני זקנים סוחבים את חייהם
אל השורות האחרונות של השיר
כאילו שם תחכה להם ההפתעה
ומרקס מת, בין השדרה הראשונה לשנייה
גם פה נפלה החומה
ראיתי את שאריותיה על ילדות בנות ה15
המציגות את מיטבן, כמו בחלון ראווה מנופץ
זו עיר חפצת חיים
ומה אני עושה כאן?
נמדד על פי הכוונות
הדולרים נשפכים רק בנהר הוודקה
אמריקאים, צרפתים, יפאנים
והשקט נשמר
מי מבקש את נפשי?
לוקח את ליבי לטיול בין הבתים ההרוסים למקדשים ישנים
של החיים שהיו, לאלו שיום אחד עוד יעלו מבין ההריסות
הוא מתמוטט
ואני איתו
אומרים שהרומנטיקה הפסידה
היא היתה תמצית העונש, ומלוא החטא
בעיר חפצת חיים, החופש נמדד
על פי מה שיש, ועל פי מה שאין
פעם החופש היה נמדד רק על פי גודל החלום שיכולת לחלום
אני רחוק מכול זה, לוקח את המסלול בחזרה
מבקש את נפשי בחזרה
בבית מלון מבודד, מנסה לדמיין את עצמי שם
אולי הייתי בורגני מדי
אולי מעולם לא הייתי,
אלא רק תמצית
תוכנית טלוויזיה
אומרים שבשדרה האחרונה יש זונות מן הדור הישן
גם בעיר חפצת חיים, צריך מישהו שיאסוף
את פסולת חגיגות העבר
רק שהיום, הן מתמחרות את עצמן
לפי שער הדולר, ומבקשות בסוף
להגדיל את הארוחה