רחוקים ממגע
רחוקים משליטה
ברקע מתנגן שיר
זו זמרת עצובה ששרה אותו באיטיות מרגיזה
את קמה והולכת
חוזרת פתאום
בדמיוני, אין לנו סיטואציות אחרות
רק תמונות שחוזרות על עצמן כול יום
אני מנסה לשכב
את מנסה ליפול
כמה אנחנו דומים בכלל?
הרי הבטיחו לנו שום דבר
העיניים נעצמות, והגוף נרדם
כול הרעש בשקט
כול הזוהמה מוסתרת
מתחת לאלף כיסויים
אהבתי שרצית שאבטיח לך
חיים יותר טובים
אבל את הרי יודעת
אין בעיר הזו
מלאכים
אני מנסה לשכב
את מנסה ללכת
אי אפשר לקחת הכול
ואז
לחכות שמישהו ישלים את זה בשבילנו
אני לא מנסה לסובב את זה לצד הנכון
את לא רוצה שאכתוב לך שיר אחר
גם בתוך תוכנו
יש אלפי מבוכים
את מנסה להתפשט
אני עוזב את החדר
אני משלם למישהי אחרת
את הולכת עם הזוג ההוא
אני לא מכיר את כול המבוכים שלנו
גם אצלך, קיבלת מספיק מכות ללילה אחד
עכשיו מתנגן השיר
של אותה זמרת
הם אוהבים אותה טיפשה וחלולה
כדי שיוכלו עליה לרדת
עכשיו השיר מתנגן באותה שיטה מוכרת
אני זוכר שהיינו נוסעים בתוך העיר
הידיים שלי על ההגה
שלך מנסות לתפוס כמה שיותר
מעצמך, מעצמי, מהשליטה
אהבנו שנינו, להרגיש את האדמה רועדת
יש כאלה שמתחילים בשביל זה מלחמה
ויש כאלה שרק מחפשים בזה נחמה
אחרים נעים על פי תנועה איטית
ואנחנו נשברים מהר
בתוך חדר קטן
אני ערום, רוצה לגמור
ואת רוצה לעזוב במהירות
רחוקים ממגע, וקרובים לדפוס
שחוזר על עצמו, לפי החוקים שהכתבנו לעצמנו
כמו ידענו הכול, אבל מה זה לעזאזל הכול
הרי זו עובדה
שאנחנו מתעוררים בבוקר עם אותה תחושה
אני גומר בחוץ, ואת ממהרת
אל החיים שמעבר לדפים