נערה בת שמונה עשרה עומדת מול ארון בגדים," תבחרי איזו שימלה
שאת רוצה"  אומר יוני כשחיוך חם מלווה את שפתיו.
לאחר מדידות מספר בחרתי בשימלת מיני קטנה רקומה בחוטי זהב בעלת
מחשוף נדיב. התבוננתי בעצמי במראה, את אותו המראה שהתגלה לי
באותו היום אנצור למשך שארית חיי.

יוני ליווה אותי אל המלון, התישבנו ליד שולחן קטנטן בלובי,
הזמנתי קפה ועוגה.
דורון בחור צעיר התיישב לידנו, הלקוח שלי, התרגשות עזה אחזה
בי, פרפרי התרגשות בבטני, אחזתי בספל הקפה בשתי ידיי אחיזה
איתנה, שלא ירגישו ברעד העובר בי.
חלפה לה כחצי שעה בדיבורי סרק, יוני קם מכורסת הלובי הנוחה
אמר שלום וחשב להעלם, לרגע אחד עצר בעדו חזר, כרע ברך לידי
ולחש: "אפריל, את בסדר, את חושבת שתיהיה בסדר?"    כן, אמרתי ,
בעודי מנסה לחלץ מבין שפתיי את החיוך הרגוע ביותר שיכולתי.  
והוא נעלם.

תתפשטי אומר דורון, פשטתי את שימלתי ואת תחתוניי במהירות ,
הוצאתי מהתיק הקטן שיוני צייד אותי בו קונדום וניסיתי להלביש
את הקונדום על הזין העומד מולי, פעם ראשונה שאני משתמשת
בקונדום, וכל ההכנות מראש של יוני עם בקבוק המים בכדי ללמדני
איך מלבישים קונדום, ירדו לטמיון. דורון בעל היוזמה הוכן מראש
שמדובר "בבתולה" תפס את הקונדום בידו והלבישו, איני זוכרת
במדיוק את האקט בינינו, רק זוכרת שהוא חדר לתוכי ותוך דקות
מספר הסיפור נגמר.

דפיקות בדלת ובחורה נכנסת אל הפנטאוז ששהינו בו, בחורה לא יפה
במיוחד, בעלת גוף ללא פורפורציה, הדפיקות בלבי התעצמו,   " מה
היא עושה כאן, מי זו בכלל"  חשבתי לעצמי.
מהחדר השני של הפנטאוז יוצא בחור, הנהג של דורון, אומר שלום
לבחורה מולו והם נבלעים מאחורי הדלת הנסגרת.
דורון צועד לחדרו, " אני עייף, הולך לישון, אם את רוצה את
יכולה לצפות בטלויזיה", הוא אומר ומשאיר אותי לעמוד לבד בסלון
הפנטאוז.

פחות מ10 דקות עוברות ומיכל נעמדת מולי, רק מגבת מכסה את גופה
הלבן ושתי רגליים עבות מבצבצות תחתה,   " היי, אני מבינה שאת
הבחורה החדשה" היא שואלת כשחיוך מסביר פנים נסוך על פניה.
לא עבר זמן רב ומצאתי עצמי משוחחת עם מיכל כחברה משכבר הימים,
מיכל סיפרה לי כל כך הרבה דברים באותו הלילה, ניסתה ללמד אותי
הכל על רגל אחת, דבר אחד ניחקק בזכרוני עד היום.
" את רואה את התיק שלי?!  , אני תמיד לוקחת איתי תיק גדול, זה
בכדי למלא אותו מכול טוב, בואי אני אראה לך" והיא סוחבת אותי
בידה, מכניסה אותי לאמבטיה, " הנה סבונים קטנים וריחניים, לא
חבל להשאיר אותם כאן" והיא קורצת לי בעיניה, והגרירה לא
מסתיימת, לאחר שהיא רוקנה את כל תכולת האמבטיה לתוך התיק הגדול
והשחור שהיא מחזיקה בידה, היא סוחבת אותי אל המקרר הקטן הניצב
בסלון, " כאן, הגענו לממלכה" פותחת את המקרר הקטן וכל תכולתו
נבלעת בתוך התיק המאיים הזה, בקבוקונים מלאים באלכוהול, שוקולד
ופיצוחים. והיא, היא עדיין לא סיימה את מלאכתה , תרה בעיניה
אחר דבר נוסף, " אוי, הנה זה" היא קופצת בהתלהבות ואוספת לתיקה
מאפרה נוצצת, "יש לי אוסף עצום של מאפרות בבית, אני אראה לך
אותו כשנחזור".  היא אומרת.
ואני רק חושבת לעצמי, " חכי , חכי, את עוד תיראי האוסף שלי
יהיה הגדול ביותר".

הבוקר הגיע, דורון קורא לי מהחדר, "אפריל, איפה את"   ומיכל
לוחשת לי       "שששש... תעשי את עצמך כאילו לא שמעת, אל תלכי
לשם, הוא ירצה אקט נוסף"  ואני, אני כזו תמימה, הוא שילם, הוא
קורא לי, לא נעים... אני הולכת.
את האקט השני אני זוכרת עוד פחות מהראשון.

אחרי מקלחת מרעננת, מיכל ואני יורדות לחדר האוכל לאכול ארוחת
בוקר וחוזרות לבית של יוני.

יוני מוסר לי 900 ש"ח , אני עייפה לאחר לילה ללא שינה, אך הכסף
הזה מעורר אותי, אין מה לעשות צריך ללכת לבזבז אותו.
הדבר הראשון שקניתי היה תיק גדול, תיק "העבודה" הראשון שלי.