כואב לי בפנים,
הלב שלי נאכל בעודי חיה
וארשת הפנים
שעוטרת את פניי מביעה הכל.
זועקת פנימה-
אל תוך תוכי גופי,
והשתיקה ,שאותי הדהימה,
עוטפת את שפתיי בעוקצניות.
תוהה הלוך ושוב
בעודי מדמיינת את העתיד הקרב.
הוזה, חוזה עתיד יותר טוב
שילטף את הפצעים המגלידים אט-אט.
תהפוכות החיים,
המלוות אותי כל יום ויום,
מערבלות במקצב שירים
את הריק שבתוך קיבתי.
תוהה הלוך ושוב
בעודי מדמיינת את העתיד הקרב.
הוזה, חוזה עתיד יותר טוב
שילטף את הפצעים המגלידים אט-אט.
גאולה תמה
עומדת, מחכה בציפייה,
מלווה באווירה חמימה
לסוף שיגיע ויביא עמו שלווה. |
