אפרת חפר / פגישה |
האיץ לי גילי,
אז נפגשנו.
אך אני,
אותה אני.
והוא זר לי.
מחייך, צוחק ומביט
עוד רגע וידו יושיט.
ואני משתהה, רגע נאלמת.
ובין הרגעים; חוכחת, שוהה, שואלת.
ולבסוף שבה לרגע. מוכנה? משתפת?
אך הוא כבר לא שם עוד -
נדם.
והותיר בי טעמו של אושר ישן
טעמו מר,מעושן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|