לחשוב שאני האחראית,
על התקופה הנוראית.
ולשנאה שלך אליי.
לחשוב על כל רגעי הדיכאון...
על הלילות ללא שינה.
בגלל שלוש מילים פשוטות.

חשבתי שאיתך היה קשה, אבל הסבל הוא בלעדייך.
אתמול בלב הרגשתי עוד תקווה אבל היום היא פשוט מתה.
אתה תקוע לי בתוך הגרון.
אתה הקו הדק שבין שפיעות לשיגעון.

פזמון:
ממך אני כבר לא מבקשת.
אני כבר לא בוכה בגשם.
אני כבר לא מחכה, בחוץ בקור רק לך.
אני כבר לא מתעקשת.

רק אל תחשוב שאני רק רוצה,
לראות מהצד איך אתה סובל.
אני יודעת שלא אכפת לך.
כואב מספיק גם בלי הצעקות.
כואבת לי המחשבה
על השנים המבוזבזות.

חשבתי שתמיג יכאב כל כך,
אבל דיי טוב לי בלעדייך.
אך לא אקחיש שיש בי עוד רצון
להיקלע בין זרועותייך.

פזמון:
ממך אני כבר לא מבקשת.
אני כבר לא בוכה בגשם.
אני כבר לא מחכה, בחוץ בקור רק לך.
אני כבר לא מתעקשת.