|
אם נמתח את הגבול עוד קצת
נגע בקצה עוד מעט
נשבר לשניה
ונאסוף את החתיכות
מבט יפגוש מבט
נשמה תיגע בנשמה
ותעלם הריקנות
אולי לדקה
אולי לנצח
לרוקן את החור החסר
מחסכים ויצרים
כשהכוס מלאה
יש הפחד לאבד את שבתוכה
כשהיא ריקה
אפשר למלא אותה באהבה
טהורה
אם נמתח את החיוך עוד קצת
נגע בקצה לשניה
נתחבק לדקה ארוכה
ניקח נשימה
ונאהב
אולי לעכשיו
אולי לנצח
גוף ייגע בנשמה
נתאחד לשעה ארוכה
נגע בנצח
המחוג ינוח לשנייה
אנחנו ניקח נשימה
במין נחת כזו
של סוף הקיץ |
|
|
זה התחיל כבר
בגיל חמש. ממש
בהתחלה, עם
הפרסומת הראשונה
שלי לקונדומים.
כבר אז הבחנתי
בשינוי במדיניות
של סוכנות. אני
זוכרת איך צעקתי
על הסוכן שלי,
על למה הוא מביא
לסוכנות ילדות
קטנות שלא
מוכנות לעולם
הזוהר התככני.
וצדקתי. אפילו
אמא שלי אמרה.
דוגמנית בפרץ
נוסטלגיה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.