זה כמו חיידק, הוא נכנס לי למערכת, בשלב הזה הכל היה בסדר.
לאט לאט החיידק החל להתרבות, תוך כך שהוא משמיד תאים קיימים,
לאט לאט התחלתי להרגיש רע, פתאום ריק לי, פתאום אין לי
מצברוח.
אחרי שלושה ימים, המחלה התפרצה בפעם הראשונה, פתאום כל
החלומות שלי נמוגו מעיניי, פתאום האנרגיה שלי, הצ'י שלי, כבה
לחלוטין.
הרגשתי כמו קליפה חלולה.
המצב התאזן אחרי כמה שעות, אך הבנתי שאין לי לאן לברוח והמחלה
הזו תעכל כל חלקה טובה שיש בי. אם לא אפעל כנגדה ומהר.
אחרי שבוע וחצי, כבר הקרב היה אבוד מראש. לא היה לי סיכוי.
אותו חיידק קטן השתלט על הכל, למעט הלב. הלב המשיך לפעום, אבל
כל השאר מת, התכלה.

בדידות עוטפת אותי מכל מקום, לאן שאני מסתכל אני רואה שחור,
מישהו תלש את האהבה שלי ממני. מישהו תלש את החמלה, את החיים.
אני נמצא על ערימה של חלומות שבורים ותקוות שווא.
אני חולם על מקומות שרחוקים ממני שנות אור, מקומות שבהם
הייתי.
לעולם לא אהיה שם יותר, לעולם לא אדע את מה שידעתי.
לעולם לא אוכל להשלים את החסר.

ארורה תהיה האהבה, ארורה תהיה לעד.