הדרך הזאת מתיישרת מעל מהמורות הכביש
בין כך ובין כך התחילה דרכה  אל סופה.
והאיש הזה זוקף גב  כמו רוצה להימתח אל  גובהו של תמרור.

הים נפרד מגליו בקצה עיר, חופים חופנים צדפים בחופם.
חולות טובעניים נוסקים אל על ומטביעים כל העת את עצמם.
והערב הזה כתמיד שקט, ממש שקט, כמו לפני ועכשיו ואחרי...

הבני אדם האלו חייבים לחיות את עצמם אם כי מנסים לפעמים
אחרת. במבוך האפשרויות הם חוזרים בסופו של דבר אל כל
ההתחלות שהתחילו אתם.

אנשים אומרים הבני אדם תמיד הולכים אל עצמם.

אז העליות מנסות לרדת במדרון האחרון והמדרון האחרון
מנסה להאפיל על הים והים חוזר על עצמו כמו היסטוריה, לפנים
ואחור לפנים ואחור. ואף צדף לא מרגיש אולי גם לא יודע.

אנשים אומרים: הים תמיד צוחק אחרון.


כל הברירות אינן יורות עוד. אש של פעם כבתה.
המחדל נוסק אל נתיב אחד שם מתקבצים כל אנשי השם.
ואני מביט סביבי בוהה ותוהה.


הערה אנשי השם: לפי בראשית אנשים מפורסמים