יושב בפינה של רחוב סואן,
מביט על מעבר החציה של החיים.
פרצופים כה רבים הוא בוחן,
עומדים ברמזור ושוב ממשיכים.

מחפש הוא מישהו ותר,
מבטו עובר על כולם במהירות.
למראית עין נראה מוזר,
אך להיטמע בשוליים, זו מומחיות.

לובש הוא סחבות כי אסור להתגלות,
שערו פרוע, זקנו עבות.
לעיתים עוברים וזורקרים מטבעות,
אך הוא, אין לו צורך בנדבות.

הדקות עוברות,שעות בלי משים,
ממשיך לשבת , להביט בחיים.
לכל אחד מהם יש אהבות ואכזבות,
אך מחפש הוא את האחד שלא הפנים.

מאתר אותו על פי הילה חלשה,
מרצדת באי סדר,זועקת, בוכה.
צבעה משתנה משניה לשניה,
תפקידו כבר הוגדר,הינה הוא בא.

קם מהפינה,למעבר החציה הוא ניגש.
הרמזור באדום,מולו הברנש.
הירוק עולה,לכביש הם יורדים,
עובר הוא מולו,מביט בפנים.

חלף על פניו,הסתובב אל גבו,
הרים את ידו אל העורף.
מגע הקסמים,הרגיש את כוחו,
הגוף רפה וקפא כמו החורף.

הברנש נפל אל הכביש,
לימים אמרו שליבו לא עמד לו.
המשיך הוא ללכת,בידו הנשמה,
עוד יום עבודה שנגמר לו.