דניאל שעול / כולם צריכים אהבה |
ואת עפה אל מחשבות,
עולם שלא הכרת שמות שלא שמעת,
מתעטפת ועפה ברוח,
למקום בו כולם צריכים אהבה.
הכל כל כך טהור כל כך נקי.
והלב כל כך שחור סגור בתפילה.
הימים חולפים ואת נשארת אבודה,
בתוך עיר מפלסטיק שחוכת אל.
מה היא מבוכה איתך?
כל התחושות זורמות לים של תקווה.
בין עצים בתוך הלילה,
בתוך ערפל בלתי נשכח,
הדממה בעורך נושקת צורמת,
בחולצה חדשה מלאה חטאים,
כמה התאכזבת כמה נפגעת
גם את תמצאי אהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|